הסוד לחיים שאני באמת רוצה
אני עוברת תקופה מאתגרת. השינויים שמתרחשים מסביבי, בארץ ובעולם, מרגישים כמו גלים שמטלטלים את התודעה. פעם הייתי מצליחה להישען על כלים מסוימים – תרגולים, הרגלים, שיטות – והם היו מחזיקים אותי. היום, אני מרגישה שחלק מהם כבר לא עובדים. וזה מזמין אותי להתבוננות חדשה, רעננה.
התרגול התודעתי שאני עושה הוא נפלא, אבל האתגר האמיתי נמצא ביום-יום: איך אני נוהגת באוטו, איך אני מדברת לעצמי, מה קורה לי כשאני בשירותים או קונה במכולת. האם אני שם? האם אני בוחרת את המחשבות שלי? או שהמחשבות בוחרות אותי?
אני שמה לב לכך שבכל רגע, ממש כמו בבחירה של בגדים בבוקר, יש לי אפשרות לבחור את התודעה שאני לובשת. אני לא מוכרחה ללבוש את מצב הרוח הקבוע שלי, את הפנים המוכרות של בן הזוג, את הסיפור הרגיל על החיים שלי. אני יכולה לעצור, לעצום עיניים, לדמיין וליצור תחושה חדשה. לבנות שכונה חדשה במוח שלי – שכונה של שמחה, של אהבה, של חיבור. זה תרגול יומיומי, חינמי, פשוט ומופלא. אני לא צריכה רשות, רק רצון.
אני מתחילה לחיות כאילו השינוי כבר התרחש. אני רואה את בן הזוג שלי מדבר אליי באהבה, ואני מרגישה את ההתרגשות בגוף. גם אם במציאות הוא עדיין לא שם, אני כבר שם. ואני מתרגלת את ההרגשה הזו שוב ושוב – עד שהיא הופכת לטבע שני. זו לא אשליה, זו יצירת מציאות.
הבנתי שהרגלים אינם שורשיים כל כך בגלל התוכן שלהם, אלא כי הם מוכרים. והמוח, כמו ילד שמחפש ביטחון, מעדיף מוכר על פני מופלא. אבל אני רוצה את המופלא. אז אני מסכימה להרגיש אחרת, לתרגל אחרת, ולחיות אחרת – רגע אחד בכל פעם.
כוח הרצון שבי הוא לא רק משאב – הוא נס. הוא הכוח שמניע ילדות קטנות להרים טרקטור כדי להציל את אבא שלהן, הוא הכוח שגורם לאב צעיר לחזור לבנו כחזון מהעתיד כדי לשנות את מהלך חייו. הרצון יוצר מציאות. הוא הדלק של התודעה. אני לא צריכה להיות גדולה, חזקה או חכמה במיוחד – אני רק צריכה לרצות. באמת לרצות.
אני לומדת לחיות כמו האלוהות שבי. לא מתוך אגו, אלא מתוך הבנה שיש בי כוח לתת, להשפיע, לשנות. כשאני נותנת, בלי לבקש תמורה, אני הופכת להיות חלק ממעגל אחר – מעגל של שפע, של נתינה, של יש. ואני מגלה שמה שאני נותנת – הוא כבר התמורה. ההרגשה שאני חלק ממשהו גדול יותר, שאני נוגעת בלבבות, שאני חיה מתוך אהבה.
ובכל בוקר, לפני שאני קמה מהמיטה, אני עוצמת עיניים, רואה את היום שלי קורן, רואה את עצמי בשמחה, בבריאות, בחיבורים משמעותיים. בלילה, לפני שאני נרדמת, אני מודה. לא שופטת, לא מסווגת. רק מודה. וכשיש הודיה – אין חרדה. וכשיש אהבה – אין ביקורת.
זו הבחירה שלי: לחיות מתוך תודעה של שמחה. לשים את עצמי במקום הראשון – לא מתוך אנוכיות, אלא מתוך הבנה שכשאני בטוב, כל העולם סביבי ניזון מזה. זה הסוד לחיים שאני באמת רוצה – לבחור, לדמיין, להרגיש, לתת, להודות, לחיות כאילו כבר הגעתי.
כי באמת, כבר הגעתי. אני כאן. ואני חיה. ואני בוחרת לחיות באהבה.
