התיידדות עם הפחד – איך הוא יכול להפוך למורה דרך
בעומק הלילה, כאשר העולם נעטף בדממה, ישבתי על סף מיטתי, עטופה בשמיכת צמר רכה. ליבי הלם בקצב מואץ, וחשתי את הפחד מציף אותי, חודר לכל תא בגופי. עצמתי את עיניי ונשמתי עמוק. הפחד כאן, לחשה מחשבתי. איני בורחת ממנו, איני מתנגדת לו.
בעודי מתבוננת בפחד שבתוכי, החלה לנבוע בי הבנה חדשה – הפחד אינו אויב, אלא שליח. במקום להילחם בו, בחרתי להרגיש אותו, לתת לו לשטוף אותי, לכסות אותי מכל עבר. ככל שהתמסרתי לו, כך נוכחתי לדעת כיצד הוא מצטמצם, הופך למהות הבסיסית ביותר שלו: תחושה חולפת, לא אמת מוחלטת.
"מי שמפחד ממשהו, נמנע ממנו," לחשתי לעצמי. "והימנעות הופכת להדחקה, שמובילה לכאב ולמחלות בגוף." ראיתי זאת על בשרי. אך היום, אני בוחרת אחרת. איני נמלטת, איני מתכחשת. אני מתבוננת.
נשמתי עמוק ושאלתי את עצמי:
🔹 מה הפחד הזה מבקש ללמד אותי?
🔹 אילו אמונות חבויות שוכנות מאחוריו?
🔹 מהו רצון נשמתי, וכיצד אוכל לתת לו ביטוי?
הבנתי שכל רגש, כל תחושה, כל זיכרון – כולם שערים להבנה עמוקה יותר של עצמי ושל מסעי בעולם הזה. ככל שהעמקתי בהקשבה פנימה, כך התחוור לי שהפחד אינו חומה, אלא פתח. פתח לגדילה, לשחרור, לאמת.
כאשר אני בוחרת להקשיב לו, להתמסר ללימוד שהוא מביא עמו, הפחד חדל להיות אויב ומתחיל להיות מורה. מורה שמוביל אותי אל עומק נשמתי, אל ההגשמה שלי, אל החופש האמיתי.
והרי זוהי הדרך – לא להילחם בפחד, אלא להתיידד עמו. לתת לו להוביל אותי, לא מתוך שליטה, אלא מתוך הבנה. 💫
