מה הגוף זוכר? – סיפור על חיבור פנימי

מה הגוף זוכר? – סיפור על חיבור פנימי

בלב קיבוץ קטן וציורי חיה ילדה שהרגישה תמיד תחושת היכרות עמוקה עם מקומות, טעמים וריחות שלא חוותה באופן ישיר. לעיתים, טעימה פשוטה של לחם טרי עם דבש החזירה אותה באחת לרגעים שלא ידעה שחוותה – נופים רחוקים, ריחות של שדות לחים, תחושת בית שאינה מוסברת.

כשהייתה בת שש-עשרה, עזבה את הקיבוץ ועברה לעיר הגדולה, משאירה מאחור את השדות הפתוחים, את חדר האוכל המשותף, ואת התחושה של חיים בהם הכול גלוי אך לא תמיד אישי. השנים עברו, וכיום, כשהיא כבר סבתא, היא מוצאת את עצמה נזכרת בילדותה – בזיכרונות שמעלים חיוך, וגם באלה שפחות.

הגוף כארכיון של זיכרונות

היא הייתה מוקסמת מהקשרים הבלתי נראים בין הגוף והנפש, ותוך כדי קריאה ומחקר, נתקלה ברעיונות על זיכרון סומטי – האפשרות שהגוף עצמו אוצר בתוכו זיכרונות שאינם מודעים. הרומן של מרסל פרוסט "בעקבות הזמן האבוד" הדהד בה עמוקות, במיוחד הסצנה בה עוגיית מדלן מעוררת גלים של זיכרונות ילדות. האם גם גופה זוכר דברים שהיא עצמה אינה מודעת אליהם?

ככל שהעמיקה בלימודיה, למדה על מחקרים חדשים שהציעו כי הזיכרון אינו שמור רק במוח, אלא גם באיברים ובתאים. סיפורים על מושתלי איברים שסיגלו הרגלים וזיכרונות של התורמים שלהם ריתקו אותה. האם ייתכן שהלב עצמו שומר חוויות?

רגע של גילוי

יום אחד, במהלך מפגש עם מטפלת גוף-נפש, חשה רטט עמוק בגופה כאשר נגעו בנקודה מסוימת בגבה. תמונות לא ברורות עלו בעיניה – דמות של אישה מבוגרת אוחזת בידיה, חיוך חם, לחישה של מילים לא מוכרות. תחושה מוכרת אך זרה עטפה אותה.

מאותו רגע, החלה לשים לב לתגובות גופה למצבים מסוימים – לפחדים, להרגלים ולתחושות שכביכול לא היו קשורים ישירות לחוויותיה.

המסר שהגוף לוחש לנו

ככל שהעמיקה בהבנתה, חשה שהיא אינה רק לומדת על עצמה, אלא גם מקבלת מסר רחב יותר: ההיסטוריה שלנו אינה שמורה רק בסיפורים או בזיכרונות מודעים, אלא גם בגוף עצמו. התאים, השרירים, הלב – כולם אוצרים חוויות המשפיעות עלינו בדרכים עדינות אך משמעותיות.

החיבור בין עבר והווה

באחד הימים, כשעמדה במרפסת ביתה בעיר, הביטה בשקיעה וצפתה בצללים המשתרעים על האדמה. לרגע, נדמה היה לה שהיא שוב בקיבוץ, עומדת בגבעת האבן עליה נהגה לטפס בילדותה. החיבורים בין עבר והווה, בין זיכרון לתחושה פיזית, הפכו לברורים יותר.

עם לב פועם בידיעה חדשה, יצאה למסע אישי ומקצועי – לחקור, ללמוד ולשתף את מה שהגוף זוכר. 💛