מסע פנימי להתבוננות עצמית ולחמלה אישית
כובד הלב וקריאת ההתבוננות
התעוררתי בוקר אחד עם תחושת כובד בלבי, כאילו צל עבר בתוכי, מתעקש להתעכב. המחשבות התרוצצו כמו גלים בים סוער, אך לא הייתה בי היכולת לעצור אותן. מזה זמן רב הרגשתי לכודה בתוך מחזוריות בלתי נגמרת של תגובות אוטומטיות, תחושות מוכרות שצצו שוב ושוב, כאילו היו קוד חבוי בתוכי.
ידעתי שהגיע הזמן להתבונן. להביט פנימה אל תוך עצמי ולהבין מהיכן נובעים הדפוסים הללו.
שפת הילדות והכתבת המציאות
כשהייתי ילדה, רציתי רק להיות נאהבת, רק לקבל אישור לכך שמותר לי להיות אני עצמי. אך השפה שספגתי, הדרך שבה דיברו אליי, הכתיבו לי מציאות אחרת – מציאות שבה הייתי צריכה להתאים את עצמי, לרַצות, לשתוק, להיות "טובה". האמונה הזו, שנטמעה עמוק בנשמתי, המשיכה להכתיב את מהלכיי גם בבגרותי.
המפגש עם הכאב והשאיפה לשחרור
עצמתי עיניים ונשמתי עמוק. הכאב היה שם, אך לא ברחתי ממנו הפעם. התחלתי לשאול את עצמי שאלות:
- מה אני באמת רוצה?
- מתי אני פועלת מתוך פחד ולא מתוך חופש?
- מדוע אני חוזרת שוב ושוב על אותם דפוסים?
השאלות נגעו בי כמו קוצים, אך ידעתי שהן המפתח לשחרור.
גילוי הצורך הבסיסי
בהבנה עמוקה, קלטתי כי כל פעולה שלי, כל רגש מתעורר, מסתיר מאחוריו צורך בסיסי – להרגיש שייכת, מוגנת, לדעת שאני ראויה לאהבה כפי שאני. רציתי לאפשר לעצמי לחוות את עצמי אחרת, לא דרך עיני העבר אלא מתוך נוכחות אמיתית ברגע הזה.
למידה להיות נוכחת בתחושות
לאט התחלתי להרגיש. לא רק להבין בשכל, אלא לתת לגוף וללב להשמיע את קולם. שמתי לב כיצד המתח מתנקז לכתפיי, כיצד רגש האשמה מצטבר בקיבתי, כיצד הדחף לרַצות מושך אותי שוב ושוב. אך הפעם, נשארתי עם התחושות, מבלי לברוח מהן. במקום להיאבק, פשוט הייתי.
שינוי הדיבור הפנימי
הימים חלפו, ולמדתי לדבר לעצמי אחרת. במקום תוכחות, הבאתי חמלה. במקום לשפוט את עצמי, למדתי לקבל. גם כאשר חזרתי לאותם דפוסים ישנים, הזכרתי לעצמי שזהו תהליך, ושאני אינני חייבת להיות מושלמת.
הבחירה במודעות
ברגע מסוים, בעת שיחה עם חברה קרובה, שמתי לב כיצד אני עומדת לומר משפט מתוך דפוס ישן – משפט של ריצוי, של מחיקה עצמית. אך הפעם, עצרתי. לקחתי נשימה, חייכתי בעדינות ואמרתי את מה שבאמת רציתי לומר, לא את מה שחשבתי שיצפו ממני. התחושה הייתה משחררת.
שחרור האוטומטים והמתנה לעצמי
לאט, האוטומטים ששלטו בי החלו להתמוסס, כמו טיפות מים על פני סלע נשחק. לא מיהרתי לשום מקום. נתתי לעצמי את הזמן, את החסד של להיות בתהליך. וגיליתי, שכל עוד אני מביטה על עצמי בחמלה, תמיד אוכל לבחור מחדש.
בין הבעיה לפתרון – ישנה האפשרות פשוט להיות
כי בין הבעיה לפתרון, תמיד נמצא האדם.
ולראשונה, אפשרתי לעצמי פשוט להיות. ✨💫
