שאול אהובי,💌
שלוש שנים וחמישה חודשים חלפו מאז שעזבת את העולם הזה, והלב עדיין מתגעגע בכל נשימה. הימים חולפים, העולם ממשיך לנוע, אך בתוכי – אתה חי ונוכח בכל רגע.
בהתחלה, הכאב היה חד, משתלט, כמו גל ענק שמטביע אותי שוב ושוב. חוסר האונים מול החלל שהשארת היה כבד מנשוא, והשקט שהותירה היעדרותך הדהד בי בעוצמה. אבל הזמן, בדרכו השקטה, לימד אותי שאפשר לכאוב ולאהוב בעת ובעונה אחת. כמו הים שחוזר אל החוף שוב ושוב, גם אני למדתי לקבל את חסרונך בדרך חדשה.
הבנתי שאתה לא באמת עזבת אותי. אתה חלק ממני, מחיי, מהווייתי. אתה איתי בכל צעד שאני עושה, בכל החלטה, בכל שיחה שאני מדמיינת איתך – מתייעצת, מחייכת אליך בלב. אני מרגישה אותך לצידי, שומעת אותך בלחישות הרוח, מזהה אותך באור הרך של הבוקר, בניחוחות שמזכירים לי אותך, בשירים שהיינו אוהבים.
היום, אני כותבת לך מכתב של השלמה. לא של פרידה – כי ממך לעולם לא איפרד – אלא של קבלה. קבלה של מציאות חדשה, שבה אתה לא פיזית לידי, אבל אתה שזור בכל פרט בי. אתה חי בזיכרונות, שחק עמוק בנשמתי, באהבה שהענקת לי, בקול שלך שעדיין מתנגן בראשי, בחיים שהיו שלנו – ועדיין חלק ממני.
אני אסירת תודה על כל רגע שחווינו יחד. על האהבה הטהורה שהרעפת עליי, על הכתפיים הרחבות שתמיד נתת לי להישען עליהן, על העיניים שתמיד ידעו לראות אותי באמת. על השיחות העמוקות, הצחוקים המתגלגלים, החיבוקים החמים, הרגעים הקטנים שרק אנחנו ידענו. תודה על הזכות להיות אהובה ונאהבת על ידך, תודה על המתנה הגדולה ביותר – לדעת מהי אהבה אמיתית.
אני מבינה שהיום אהבתנו אינה תלויה בגוף, בזמן או במקום. היא לא נכחדת, לא נעלמת – היא משתנה, מתעצבת, מתרחבת בתוכי. אני לומדת להמשיך לחיות, לשמוח, לגדול, לא מתוך ויתור עליך, אלא מתוך ידיעה שאתה תמיד איתי, בכל צעד ושעל.
אז שאול שלי, אהוב ליבי לנצח, אני משחררת את הכאב, לא כי אני מפסיקה להתגעגע, אלא כי אני בוחרת לתת לאהבה להוביל. אני בוחרת לחיות מתוך הודיה על מה שהיה, מתוך אמונה שהאהבה שלנו ממשיכה להאיר, גם בממדים אחרים.
אני אוהבת אותך. תמיד.
שלך,
שירלי 💖
