במסע האישי שלי לגלות את מהות החיים, מצאתי את עצמי שואלת את השאלות הגדולות: איך נברא העולם ומה הסוד שמאחורי הכבדות והקושי שאני חשה? מהר מאוד הבנתי שהכל שזור ומחובר, ושעל מנת להבין את הסוד יש לפנות לשורש – לאב, למקור. במקום שבו כל התחלה והבריאה נולדים, גיליתי שהשינוי האמיתי שאני מחפשת אינו נמצא במציאות החיצונית, אלא בתוך נפשי.
התחושה הזו, של צורך עמוק בהחייאת עצמי, עוררה בי את ההבנה שעליי ללמוד להחיות את כל חלקי הקיום שבתוכי. לא מדובר רק בעשייה גדולה אחת, אלא במעשה מתמיד של הקפדה על הפרטים הקטנים, שבהם צומחת ההתחדשות וההתעוררות מחדש. בכל יום אני מתמסרת לעבודה זו, מכירה בכך שלכל פעולה קטנה יש את היכולת להאיר חלק מהדרך אל העצמה הפנימית.
במהלך הדרך חקרתי, שאלתי והתעמקתי בשאלות הנוגעות לאופן שבו אני בנויה ומהו המבנה הפנימי של כל דבר. פגשתי חכמות ולמדתי שהתשובות האמיתיות נמצאות בתוכי – בתהום הנפש שבה, עוד לפני שאני משנה משהו בעולם החיצוני. העבודה הפנימית הזו היא כמו מסע אל מרכז הלב, שבו כל שאלה מובילה לעוד שאלה, וכל תשובה מקרינה אור על הנתיב להמשך ההתפתחות.
במהלך המסע שלי גיליתי שבי חיבור עמוק שמחבר את כל הדברים, שמראה איך כל חלק בחיים, כל רגע וכל חוויה, משתלבים יחד ליצירת תמונה אחת של בריאה מתמשכת. המסע הזה הוא לא רק חקירה, אלא גם חגיגה של האהבה והחיים – בדיוק כפי שמתבטא בפוסט שלי, "שומרת האהבה". כאן אני משתפת את כל התובנות, ההרגשות והלימודים שהצטברו במהלך המסע, מתוך הבנה שכל אחד מאיתנו יכול למצוא את האור הפנימי שמוביל אותו לשינוי אמיתי.
הפוסט הזה הוא קריאה לפתוח את הלב, להאזין לקול הפנימי ולהתחיל את המסע האישי אל תוך עצמנו, שבו כל צעד מוביל להתעוררות מחודשת ולהתבוננות עמוקה על הדרך שבה נברא העולם כולו.
להמשך הפוסט "שומרת האהבה", אני משתפת את תחושותיי העמוקות באופן אישי ואותנטי:
בתוך עצמי יש המון דרמה פנימית – אולי לא רק בי, אלא גם אצל כמה מאיתנו שיכולות להזדהות עם אותו מהלך רגשי. אני יכולה להגיד בוודאות שהדרמה הזאת היא חלק בלתי נפרד ממני. כשאני מאזינה למה שקורה בעולם, אני חשה כאילו נוצרת שלולית של כאב – כאב חיצוני שמתמזג עם כאבי הפנימיים. ובכך, נוצר מקפל שלם של כאב אינסופי, כמו ים עמוק שאין לו קצוות.
אני לומדת להיזהר ולהבדיל בין הכאב שמגיע מהעולם החיצוני לבין הכאב שמתגבש בתוכי. חשוב לי לדעת להפריד בין "מים עליונים" לבין "מים תחתונים", כי אם לא אבדיל, אני עלולה לצאת מאיזון. חוסר איזון זה עלול להרחיק אותי מהאמונה, מהחיזוק הפנימי, מהתפילה ומהאהבה – כל אלו הם הכוחות שמאפשרים לי לעשות מעשים טובים ולהעניק את הפייט האמיתי שלי: להגדיל את האהבה והשמחה בעולם.
בסופו של דבר, אני מבינה שהמאבק האמיתי הוא לא רק מה שקורה סביבי, אלא גם המאבק הפנימי שבלב. זהו הניצחון האמיתי – היכולת לחיות, להרגיש ולצמוח, גם כשאני בלב נשבר על מה שמתרחש. אני בוחרת להיות שם, בלב נשבר אך בעדינות, מבלי להיכנס למעגל של הבליה, כי אני יודעת שכל כאב נושא בתוכו הזדמנות ללמוד ולפתור בעיות, גם אם איני אלוהים. יש אלוהים אחד, וההכרה בכך מזכירה לי שהכוח האמיתי אינו שייך לי בלבד, אלא מגיע מהתשתית הגדולה שמחברת את כולנו.
למרות כל הדרמה הפנימית, אני בוחרת לראות בכל תחושה הזדמנות – הזדמנות להעמיק, לגדול ולהפיץ את האור והאהבה שסביבי. זהו המסע שלי, מסע של גילוי עצמי והתמודדות עם הכאב, כך שהאהבה והשמחה ימשיכו להוביל אותי בכל צעד.
Aquí tenés la traducción completa del post a español, :
En mi viaje personal para descubrir la esencia de la vida, me he encontrado cuestionando las grandes interrogantes: ¿cómo se creó el mundo y cuál es el secreto detrás del dolor y la dificultad que siento? Rápidamente comprendí que todo está interconectado y que, para entender ese misterio, debo regresar a la raíz – a la figura paterna, al origen. En ese lugar donde nace cada inicio y cada creación, descubrí que el verdadero cambio que busco no se encuentra en la realidad externa, sino en mi mundo interior.
Dentro de mí hay una gran dosis de drama interno – quizá no sólo en mí, sino también en varias de nosotras que podemos identificarnos con ese recorrido emocional. Puedo afirmar con certeza que ese drama es parte inseparable de quien soy. Al escuchar lo que ocurre en el mundo, siento como si se formara un charco de dolor: un dolor externo que se fusiona con mis heridas internas, creando así un pliegue de sufrimiento infinito, como un mar profundo sin orillas.
He aprendido a tener cuidado y a distinguir entre el dolor que proviene del mundo exterior y el que se gesta en mi interior. Es muy importante para mí saber diferenciar entre “aguas superiores” y “aguas inferiores”, pues de lo contrario podría perder el equilibrio. Esa falta de balance me alejaría de la fe, del fortalecimiento interno, de la oración y del amor – todas esas fuerzas me permiten realizar buenas acciones y aportar mi verdadero don: aumentar el amor y la alegría en el mundo.
Al final, comprendo que la verdadera lucha no es solo lo que sucede a mi alrededor, sino también la batalla interna que se libra en mi corazón. Es la victoria genuina – la capacidad de vivir, de sentir y de crecer, incluso cuando mi corazón se rompe por lo que acontece. Elijo estar presente, con el corazón dolido pero con delicadeza, evitando caer en ciclos de desgaste, porque sé que cada dolor trae consigo una oportunidad para aprender y resolver problemas, aunque no sea yo misma una deidad. Existe un único Dios, y reconocerlo me recuerda que el verdadero poder no me pertenece únicamente a mí, sino que emana de la gran red que nos conecta a todas.
A pesar de todo el drama interno, decido ver en cada sentimiento una oportunidad – una ocasión para profundizar, crecer y difundir la luz y el amor que me rodean. Este es mi camino, un viaje de autodescubrimiento y de enfrentamiento con el dolor, para que el amor y la alegría continúen guiándome en cada paso.
He creado una imagen que ilustra la idea del "Guardián del Amor".
Aquí está la imagen actualizada con una mujer de cabello castaño diabólico, irradiando paz y amor dentro de una atmósfera mágica y espiritual.
יצרתי תמונה שממחישה את הרעיון של "שומרת האהבה"
הנה התמונה המעודכנת עם אישה בעלת שיער חום שטני, משדרת שלווה ואהבה בתוך אווירה קסומה ורוחנית.
