פרק 2: שחרור אמונות מגבילות
"זה לא הגיל – זו האמונה שמשתחררת"
לפני עשר שנים, אני מתחילה ללמוד התפתחות אישית. לאט ובשקט, אני נוגעת בנקודות כאב ישנות, ובוחנת לראשונה את מערכת האמונות שהובילה אותי כל חיי.
במרכז – אמונה אחת עיקשת: אני לא מספיק טובה.
האמונה הזאת, אני מזהה, ליוותה אותי כמעט בכל מה שעשיתי. מצד אחד, היא דחפה אותי לשמור על מקצועיות מוקפדת, לשאוף לשלמות, ללטש כל פרט. אבל מצד שני – היא הייתה כמו תקרה שקופה. אני מרגישה אותה שוב ושוב חוסמת אותי מלעוף, מלעמוד באור, מלהיחשף. כל צעד שדורש נראות, ביטוי אישי, חשיפה – נעצר או נבלם שם.
משהו בי לא מרשה לעצמי להאמין שאני באמת ראויה להיראות.
אבל אני לא מוותרת.
שנה ועוד שנה, אני מתמידה בלמידה, בהתבוננות, בתרגול. צוברת ניסיון, מתבגרת, מתרככת.
ובשלב כלשהו, בלי שאוכל להצביע על רגע אחד מדויק, אני מתחילה לשחרר.
לאט, אני כבר לא מאמינה כל כך חזק בקול ההוא שאומר לי "לא כדאי", "זה לא מספיק טוב", "מי את שתדברי בקול רם".
ואז זה קורה.
אני מפרסמת את האתר שלי – שער לאהבה.
מרימה אותו לאוויר, נושמת עמוק, משתפת תכנים שיצרתי, מספרת את הסיפורים שלי.
אבל כעבור פחות מחודשיים, אני מקבלת רגליים קרות. האמונה ההיא, שחיכתה לי מעבר לפינה, לוחשת לי שוב: "תיזהרי מחשיפה", ואני – מקשיבה. מורידה את האתר. בוחרת להיעלם.
חלפה שנה. אני משחררת עוד שכבה של הפחד, ומשיקה שוב את האתר – עם אותם תכנים בדיוק.
והפעם – התגובה שונה לחלוטין.
החשיפה מעולה, התגובות מרגשות, הקוראות פוגשות אותי לראשונה באמת.
אז מה השתנה? לא התוכן. לא העיצוב. אפילו לא המילים.
מה שהשתנה זו אני.
האמונה שהתפוגגה. האור החדש שבחרתי לראות בעצמי.
אני מבינה עכשיו:
כל מכשול יכול לעצור אותי – אבל רק אם אני נותנת לו את הכוח דרך האמונה שלי.
וכשאני משחררת את האמונות שמגבילות אותי, ומתמקדת בלעשות כמיטב יכולתי מתוך חיבור, משהו אחר לגמרי קורה.
זה לא משנה אם אני צעירה או מבוגרת, מנוסה או לא – כל עוד אני נושמת אל תוך הלב שלי, ופועלת מתוך אמת פנימית, הדלתות נפתחות.
אמונה יוצרת מציאות.
ובחירה לשחרר את מה שכבר לא משרת אותי – יוצרת חירות.
