על הדרך שבה בחרתי להקשיב לעצמי, לרפא מבפנים, ולגלות אהבה שהיא התרופה האמיתית
כשפגשתי את הרופאה עם בשורת ההחלמה, קיוויתי לשמחה משותפת – אבל קיבלתי ספקנות. דרך כאב, הקשבה ואמונה, מצאתי את הריפוי האישי שלי. סיפור על בחירה בתודעה חדשה, בגוף חי, ובחיים מתוך אהבה.
הבוקר אני נכנסת אל חדרה של הרופאה שלי, לבי הולם בשמחה שקטה. אני באה לבשר לה בשורה מרגשת – שהגוף שלי בריא, שהמעיים נקיים, שהחלמתי. הדרך שעברתי הייתה ארוכה ומורכבת, מלאה באמונה ובבחירה מודעת. חיכיתי לרגע הזה. ציפיתי לפגוש בעיניה ניצוץ של שמחה, אולי אפילו התרגשות. רציתי לחלוק איתה את ההישג הזה. אבל היא הביטה בי במבט ספקני. "עשית טעות כשבחרת לא לעבור כימותרפיה. עכשיו זה כבר מאוחר מדי," היא אמרה בקור רוח. מילותיה פגעו בי. לרגע עצרתי את נשימתי. ניסיתי להבין – האם היא בכלל שומעת אותי?
עמדתי מולה, מלאה באור, באמונה, במסע שעשיתי, והיא לא ראתה אותי. היא לא שאלה, לא ביקשה להבין. לא הייתה שם סקרנות. לא היה שם לב. רק קו מחשבה אחד, נוקשה, מבוצר. ושם, מול אותה תגובה קפואה, התעוררה בי שאלה עמוקה – מתי שכחנו להקשיב?
הפכנו למהירים. שיפוטיים. רצים אל הפתרונות המוכרים מבלי לעצור ולשאול – אולי ישנה דרך אחרת? כל התקדמות אמיתית שקרתה בהיסטוריה נולדה מתוך אנשים שהעזו לחשוב אחרת. מתוך מי שסיפרו את סיפורם, שהעבירו תובנות, שהאירו דרך. כל דור משאיר אחריו רסיסים של אמת, שבילים קטנים שמובילים לחיים מתוך אהבה ולא מתוך פחד. אבל נדמה שבמרוץ היומיומי שכחנו. במקום תקווה, נכנסו פחדים. במקום חיבור – ביקורת. במקום הקשבה – תגובתיות. האנושות התבלבלה.
בתוך הרעש הזה, אני בוחרת לעצור. אני בוחרת לקחת אחריות על הבריאות שלי. להקשיב לגוף שלי. להרגיש את האמת שבי. אני לא מתנגדת לרפואה המערבית. יש בה כלים רבים וטובים. אבל אף רופא, מוכשר ככל שיהיה, לא יכול לדעת טוב ממני מה מרגיש נכון עבורי. אף בדיקה לא יכולה להחליף הקשבה פנימית אמיתית. כי כשאנחנו מקשיבים לעצמנו – אנחנו מתעוררים. אנחנו רואים שהריפוי מתחיל מבפנים.
גם רופאים הם בני אדם. הם לומדים, חוקרים, מנסים. אבל גם הם טועים. וכאשר מערכת שלמה פועלת מתוך הרגלים ישנים, כשהחומר מתעייף, כשההקשבה נשחקת, חשוב להיזכר: יש עוד דרכים. יש עוד אפשרויות. ואולי, אולי הגיע הזמן לתודעה חדשה.
תודעה של אהבה. של הקשבה. של חיבור. כשאני נושמת עמוק וחוזרת אל תוך עצמי, אני פוגשת את הריפוי הפנימי. אני מפעילה בגוף שלי את מה שמבקש חיים. כשאני מכוונת את תשומת הלב שלי אל האור – אני רואה אותו בכל מקום. המציאות סביבי משתנה בהתאם למה שאני בוחרת לראות. ואם אשים את הפוקוס על סבל, אראה עוד ממנו. ואם אפנה את המבט לעבר הריפוי – אגלה עולם מלא באפשרויות שלא הכרתי.
אז אני בוחרת. בכל יום מחדש. בוחרת לאהוב. בוחרת להאמין. בוחרת לפתוח את הלב, לחמול, לרפא. בוחרת בי. והבחירה הזו משנה את הכול. כי אני יודעת – הכל אפשרי.
