הכלא של המחשבות – והדרך החוצה

הכלא של המחשבות – והדרך החוצה

לשבת עם המחשבות – ולהרגיש כלואה

אני יושבת בשקט, עיניי עצומות, נושמת עמוק.
בראשי מתרוצצים אינספור תרחישים, כל אחד מהם כמו מסלול אפשרי, דרך חדשה, פריצה קדימה.
אבל אני לא זזה.
אני נותרת במקום, כלואה בתוך הדמיון שלי, בתוך המחשבות שמכתיבות לי שוב ושוב למה זה לא אפשרי.

המסלול ברור – אז למה אני תקועה?

📌 אני מדמיינת שינוי, צעד אחר צעד, תוכנית מפורטת איך להגיע לאן שאני רוצה.
📌 אבל משהו בתוכי מתנגד.
📌 הדרך נדמית קשה מדי, מסוכנת, לא בשבילי.

אני רואה את עצמי מנסה, אבל בתוך כל ניסיון יש קול קטן שלוחש לי:
✖️ "זה לא יעבוד עלייך."

האמונות שמקבעות אותי

אני זוכרת את כל מה שכבר ניסיתי.
כמה פעמים קפצתי למים, רק כדי למצוא את עצמי באותו מקום – מיואשת ומבולבלת?

📌 ניסיתי ללמוד.
📌 ניסיתי לשנות גישה.
📌 ניסיתי לשכנע את עצמי שזה אפשרי.

ועדיין, שוב ושוב אני חוזרת לאותה נקודה.

💡 כי עמוק בפנים, יש בי אמונות שמקבעות אותי.

אני מאמינה שאולי אני פשוט לא מספיק טובה.
📌 שאנשים כמוני לא מצליחים בדברים האלה.
📌 שאולי לאחרים זה עובד, אבל לי – לא.

אני רואה אנשים מתקדמים, מצליחים, משנים את חייהם,
אבל משהו בי מסרב להאמין שגם לי זה אפשרי.

ומה אם כל זה טעות?

📌 מה אם אני לא באמת תקועה – אלא פשוט רואה את הדרך באופן מצומצם?
📌 מה אם יש לי יותר אפשרויות משחשבתי – ואני פשוט לא מזהה אותן כי מעולם לא חונכתי להאמין שהן קיימות?

השינוי מתחיל מבפנים

🔹 אני מתחילה להבין שהשינוי שאני מחפשת – לא נמצא בחוץ.
🔹 הוא לא יגיע מטכניקה חדשה או מאסטרטגיה מסובכת.
🔹 הוא לא יקרה כי אשנה את איך שאני נראית או איך שאני פועלת.

📌 השינוי האמיתי יקרה כשאתחיל להאמין אחרת.

הצעד הראשון – להתחיל למרות הפחד

אני פוקחת עיניים.
אולי אני לא צריכה לחכות עד שארגיש מוכנה.
אולי אני צריכה להתחיל עכשיו – גם אם הפחד עדיין קיים,
גם אם הקולות בראשי ממשיכים ללחוש לי למה זה בלתי אפשרי.

אני נושמת שוב,
🔹 מרגישה בתוכי משהו חדש – לא ודאות מוחלטת, לא ביטחון מלא, אבל זיק קטן של אמונה.

📌 וזה מספיק לי לרגע הזה.

📌 מספיק כדי לקום, לעשות את הצעד הראשון – ולגלות שאולי, רק אולי, העולם פתוח בפניי יותר משחשבתי. ✨