✨💫 המסע שלי – מהחלמה לריפוי ולחיים חדשים
ההתמודדות עם הצל שנקרא סרטן
הסרטן תמיד היה שם. הוא התהלך בין בני משפחתי כמו צל, כמו סוד שממתין להתגלות. ראיתי אותו בגוף של אבא שלי, בגוף של בעלי, חוויתי מקרוב את הכאב, את הפחד, את חוסר האונים שהוא מביא איתו. וכשזה הגיע אליי – הוא כבר לא היה רק סיפור משפחתי, הוא הפך להיות שלי.
הרגע שבו שמעתי את האבחנה היה רגע מכונן. ידעתי שאני עומדת בפני החלטה גורלית. אני יכולה להיכנע לפחד, לתת לו לנהל אותי, או לבחור אחרת. בחרתי לעבור ניתוח להסרת הגידול, אבל כשעמדתי מול האפשרות של טיפול כימותרפי – משהו בי זעק לא.
לבחור בריפוי, לא רק בהישרדות
ההחלטה לא הייתה קלה. סביבי כולם אמרו לי שאני חייבת, שהרפואה יודעת הכי טוב. אבל עמוק בפנים, משהו בי ידע אחרת. הקשבתי לקול הפנימי שלי, הקשבתי לגוף שלי, ובחרתי דרך שונה. בחרתי לטפל בעצמי לא רק דרך סכין הניתוחים והפרוטוקולים הרפואיים, אלא דרך החיים עצמם.
עשיתי שינוי מהותי בגוף, בנפש, בתודעה. ניקיתי את חיי מכל מה שלא משרת אותי – בתזונה, במחשבות, באנשים שסביבי. בחרתי בריפוי אחר. לימדתי את עצמי מחדש איך לאכול, איך לנשום, איך להיות נוכחת בתוך הגוף שלי בלי לפחד ממנו. במקום להילחם – החלטתי להקשיב.
הפחדים שממשיכים ללוות גם אחרי הריפוי
אבל הפחדים לא עזבו כל כך מהר. כל כאב קטן בגוף היה טריגר למחשבה "הוא חזר?" כל ביקור אצל הרופא היה מסע של חרדה. לעמוד שם במסדרון, לחכות שהשם שלי יופיע על הצג, להיכנס אל תוך החדר הקטן ולנסות לנשום כשאני שומעת את הרופא מדפדף בין הדפים שלי. הגוף שלי עבר ריפוי, אבל הנפש? היא למדה לחיות באיום מתמיד.
והיום, שוב הגעתי למעקב. הבדיקות האחרונות שלי היו מוכנות. ישבתי בחדר ההמתנה, הידיים שלי קרות, הלב פועם בחוזקה. רגע אחד שמכיל בתוכו חיים שלמים של תקווה ופחד. ואז היא חייכה אליי ואמרה: "הכול נקי. הכול תקין."
הנשימה שלי חזרה. הרגשתי איך משהו עמוק בי משתחרר.
לחיות באמת, לא רק לשרוד
אבל גם עכשיו, כשהגוף שלי נקי, החרדות לא נעלמות לחלוטין. הן עדיין שם, מופיעות ברגעים בלתי צפויים. לפעמים זה כאב קטן שמחזיר אותי לזיכרון ההוא, לפעמים זה ריח של בית חולים שמעורר את כל התחושות מחדש. אבל היום יש לי כלים להתמודד.
💡 היום אני יודעת איך להרגיע את עצמי.
💡 איך לעצור ולנשום.
💡 איך להזכיר לעצמי שאני כאן, בריאה, נוכחת.
אני לומדת להכיל את הפחד בלי לתת לו לנהל אותי. אני נותנת מקום לכל הרגשות – לפחד, לדאגה, אבל גם לשמחה, להוקרת התודה, להתרגשות על החיים שניתנו לי מחדש.
אני לא יודעת מה יהיה בעתיד, אבל אני כן יודעת שאני כאן. נוכחת. חזקה. חיה.
לבחור בחיים – כל יום מחדש
✨ והיום אני לא קמה בבוקר כדי לשרוד. אני קמה כדי לחיות – עם כל מה שהחיים מביאים איתם, באומץ, בחמלה, ובעיקר – באהבה גדולה לעצמי. ✨
