השינוי מתחיל מבפנים – מסע אל חופש פנימי
אני יושבת על ספסל עץ ישן ומתבוננת בנוף שנפרש לפניי העצים מתנועעים ברוך ברוח הערב והשמש נמסה באופק בזהב עמוק אך בתוכי מתחוללת סערה שקטה של מחשבות השאלות הישנות שוב עולות כמו גלים מוכרים שמסרבים לשקוט
למה מערכות היחסים שלי חוזרות שוב ושוב על אותן תבניות למה בכל פעם שאני מבקשת להשתנות אני מרגישה כאילו כוח בלתי נראה מושך אותי חזרה אל המקום שממנו רציתי כבר מזמן להתרחק
אני נזכרת בכמה וכמה רגעים שבהם הבטחתי לעצמי שהפעם זה יהיה אחרת הפעם אני אגיב אחרת אהיה שלווה יותר נוכחת יותר אמיתית יותר אבל כשהרגע הגיע שוב מצאתי את עצמי פועלת באותו האופן כאילו הגוף והלב מקדימים את הכוונה התודעתית
הבנתי שההתניות הישנות שלי הן לא רק זיכרונות הן כמו כלוב בלתי נראה שהולך איתי לכל מקום בילדותי למדתי שאם אהיה טובה יאהבו אותי שאם אדבר נכון יקבלו אותי ולא ידעתי אז שההבנות האלו יכבידו עליי ככה בהמשך הדרך
נשאתי איתי מטען כבד של פחדים רצונות לא שלי דפוסים אוטומטיים שחדרו לכל מערכת יחסים לכל שיחה לכל תגובה שלי כל חוויה עברה דרך מסננים לא מודעים הפחד מדחייה הרצון לרצות הצורך בשליטה או הבריחה מכל רגש שעלול לכאוב
ואז מתוך עומק הכאב עלתה בי שאלה אחת שנגעה בשורש של הכול אם אני באמת רוצה שינוי למה אני ממשיכה לפעול באותו האופן השאלה הזאת פתחה לי דלת חדשה ראיתי פתאום את מנגנון ההישרדות הזה שפועל בי מאז שאני ילדה שמנסה להבטיח לעצמה אהבה וביטחון דרך הסתגלות אינסופית
התחלתי להיזכר ברגעים שהשפיעו עליי איך למדתי להקטין את עצמי כדי לא לעורר כעס איך הפנמתי שעדיף להסתיר רגשות מאשר להיפגע איך חייתי עם האמונה שאני לא מספיק טובה כאילו היא אמת אבסולוטית שלא ניתן לערער עליה
וכך התהלכתי בעולם בלי לדעת שאני ממשיכה לפעול מתוך אותם הדפוסים הישנים עד שהגיע הרגע הזה הרגע שבו אני עוצרת באמת מתבוננת ורואה אותי כמו שאני
אני מבינה עכשיו ששינוי אמיתי לא מתחיל במחשבה אי אפשר לחשוב חיובי כשהלב עדיין פצוע אי אפשר להרגיש טוב בלי לרפא את המקומות הכואבים אי אפשר לשנות את המציאות מבלי לשנות את המערכת הפנימית כולה את הדרך שבה אני מרגישה חושבת מגיבה חיה
אני עוצמת עיניים מניחה יד על ליבי ולראשונה לא מנסה לפתור דבר רק שואלת את עצמי מה יקרה אם אתן לעצמי פשוט להיות בלי לשפוט בלי לנסות לשלוט בלי לברוח רק להיות נוכחת ברגע הזה
ואני מרגישה איך משהו בי מתחיל להתרכך אני לא יודעת איך הכל ייפתר אין לי את כל התשובות אבל בפנים אני יודעת שהתחלתי ללכת בדרך חדשה דרך שבה אני לא נלחמת בעצמי אלא מקשיבה לי שבה אני לא ממהרת לתקן אלא מסכימה להרגיש
וכשאני פותחת את הלב ומניחה את המגננות אני קמה מהספסל ומתחילה ללכת לא כי פתרתי את כל השאלות אלא כי הבנתי את הדבר העמוק ביותר שהשינוי שאני מחפשת מתחיל רק במקום אחד הוא מתחיל בי
