טרנספורמציה לאהבה עצמית
המסע פנימה אליי
בעולם של מחשבות מתרוצצות, של ביקורת עצמית ושיפוטיות, מצאתי את עצמי מחפשת דרך החוצה. הדרך לא הייתה ברורה לי בהתחלה, אך עם הזמן הבנתי – זה לא החוצה שאני צריכה לחפש, אלא פנימה.
מאז ומתמיד נשאתי על כתפיי את הכובד של הצורך להיות מושלמת – אם זה מול הילדים שלי, מול המשפחה, מול החברה. לא פעם מצאתי את עצמי מתבוננת במראה ומרגישה שאיני מספיק טובה, שאיני עושה מספיק, שאיני ראויה. ככל שהימים חלפו, הלחץ הפנימי הלך וגבר, וכל טעות קטנה הרגישה כמו הר.
לרוקן את מה שכבר לא משרת אותי
ואז, באחד הימים, קיבלתי תובנה ששינתה הכול. הבנתי שהלב שלי מלא לא רק באהבה, אלא גם בפסולת רגשית – מחשבות שלא שירתו אותי, אמונות שחסמו אותי, רגשות שהכבידו עליי ולא נתנו לי להתקדם.
אם רק אוכל לפנות את הפסולת הזו, אוכל לפנות מקום למשהו חדש.
הקשבה, מודעות ושינוי השפה הפנימית
התחלתי לעבוד עם עצמי. למדתי לזהות את הדפוסים שהפעילו אותי שוב ושוב, ראיתי איך כל מחשבה שלילית מושכת אחריה שרשרת של תחושות כבדות, וכיצד הגוף מגיב לכל אמונה חוסמת. הבנתי שהכול בתוכי – זו האמונה שלי, המחשבה שלי, הדחפים שלי.
למדתי להקשיב. לא רק למילים שאני אומרת, אלא גם לאלו שלא נאמרות – לשפת הגוף, לרגשות שמתחת לפני השטח, לדפוסי החשיבה האוטומטיים שלי. התחלתי להתנסות בנוכחות מלאה, להיות עדה למחשבות ולתת להן מקום מבלי להזדהות איתן.
להפוך מחסומים להזדמנויות
עם הזמן, הבנתי שכשאני מאפשרת לעצמי לשנות את השפה הפנימית שלי, משהו בתוכי משתנה. במקום לשאול "למה זה לא מצליח לי?", התחלתי לשאול "איך אני יכולה לגרום לזה לקרות?".
זה היה תהליך של היפוך מחשבתי, של יצירת אפשרויות במקום מחסומים. בכל פעם שהרגשתי חסומה, הזכרתי לעצמי להמיר את "אי אפשר" ב-"איך אפשר". וכשהתחלתי ליישם את זה, קרו ניסים.
יצירת מציאות חדשה מתוך תודעה פתוחה
הבנתי שהתודעה שלי היא יצירה חיה, וכל מחשבה שאני מטפחת בתוכה יוצרת מציאות. כשאני מעניקה מקום לתודעה שלי לגדול ולהתפתח, אני מגלה בתוכי תבונה עמוקה שמובילה אותי קדימה.
העבודה הפנימית שלי לא נשארה רק בתוכי – התחלתי לשתף את מה שלמדתי עם אחרים. בחרתי לפתוח את הלב ולחלוק את הדרך שלי באתר שלי, "שער לאהבה", מתוך רצון להעניק השראה גם לאחרים. ידעתי שהדרך שלי היא מסע – מסע אל פתיחת הלב, אל שחרור השיפוטיות והלקאה עצמית, אל קבלה ואהבה אמיתית.
לאהוב את עצמי כפי שאני
ולאט לאט, הבנתי שהסודות של הבריאה, הסודות של החופש הפנימי, מתגלים כאשר אני מתקרבת לעצמי באמת. כשאני מניחה בצד את ההגנות, כשאני מאפשרת לרוך ולחמלה להיכנס, כשאני מפנה מקום לאהבה שאני כל כך ראויה לה.
והיום, כשאני עומדת מול המראה, אני מחייכת. לא כי אני מושלמת, לא כי אין בי חסרונות, אלא כי אני רואה אותי. באמת.
ואני מבינה – השינוי האמיתי מתחיל מבפנים.
