כשאני בוחרת להקשיב ללב שלי ולדבר את האמת שלי – השמש הפנימית שבתוכי מתחילה לזרוח. 🌞✨
בעולם מלא רעשים ופייק, אני לומדת לחזור פנימה, להקשיב ללב שלי ולבחור באותנטיות. שם, באזור השמש הפנימית שלי, אני מגלה מחדש את החיות, השמחה והעוצמה.
כמה פעמים מצאתי את עצמי מתבוננת פנימה ושואלת – למה כל כך קשה להיות פשוט אני?
בעולם שבו הכל מלא רעשים, מסכים, דימויים מזויפים ו-"פייק" אינסופי, המילה אותנטיות מקבלת פתאום משמעות חדשה. זה לא רק להיות "אמיתית" כלפי חוץ, אלא הרבה יותר עמוק – לדעת להקשיב ללב שלי, להקשיב לנשמה שלי, ולדבר בקול צלול את האמת שלי.
אבל האמת הזו לא תמיד קלה. היא מלווה לעיתים בתחושות של אשמה, של בושה, ואפילו של פחד – מה יחשבו, מה יגידו, האם יאהבו אותי באמת אם אראה את כולי כפי שאני?
ועדיין, בכל פעם שאני בוחרת ליישר מבט פנימה ולומר את מה שנכון לי, משהו בתוכי נרגע. משהו מתרחב.
אני מגלה מחדש שהאותנטיות היא לא "תוצאה" אלא מסע. מסע שמתרחש בכל יום, בכל בחירה קטנה: כשאני מעזה לומר "לא" למה שלא מתאים לי, כשאני מסכימה לנוח גם אם העולם סביבי דוהר קדימה, וכשאני נותנת מקום אמיתי לרגשות שלי – גם לאלה שלא תמיד נוח להרגיש.
במרכז הבטן שלי, אני מרגישה את השמש הפנימית שלי. לפעמים היא חבויה מאחורי עננים של ספק ופחד, אבל היא תמיד שם. כשאני מתקרבת לאמת שלי, אני מרגישה אותה זורחת. היא ממלאת אותי חיות, שמחה, ונוכחות שלא תלויה בדבר.
הבנתי שהאור הזה לא צריך "ללמוד" איך להאיר – הוא פשוט שם. כל מה שאני צריכה זה להסכים להזכיר לעצמי:
אני אור. האור שבי זוהר תמיד.
וכשאני בוחרת לחיות כך, מתוך מקום של כבוד לעצמי ומתוך הקשבה אמיתית, אני מגלה עוצמות חדשות שלא ידעתי שיש בי. אני מגלה שאני יכולה לבטא את הרצונות שלי מבלי לחשוש, לפעול כפי שנכון לי, ולתת לאור הזה – האור שבי – להאיר לא רק עליי, אלא גם על כל מי שסביבי.
זהו מסע אינסופי של התפתחות אישית, אבל הוא מתחיל בצעד אחד קטן:
להסכים להיות נאמנה לעצמי.
