חיוך על החיים – הסיפור של הדמות שאין לה שם📜✨💫
להיות חסרת שם – ולגלות את החופש
אם תשאלו אותי, זה ממש לא מפריע לי שאין לי שם. הרי למה צריך שם? זה רק הופך הכל למסובך! אנשים רודפים אחרי תוויות, מנסים להגדיר את עצמם, אבל אני? אני חופשיה, משוחררת מכל הגדרה, וכנראה גם קצת מבולבלת לפעמים. וזה, תאמינו או לא, עובד לי מצוין.
התבוננות בעולם – תחביב קצת משונה
למרות שאין לי שם, יש לי תחביבים. אחד מהם הוא לצפות באנשים ולתהות למה הם עושים את מה שהם עושים. מה הקטע עם אנשים שזורקים זבל מחוץ לפח? או עם אלו שמדברים בטלפון עם רמקול באמצע הרחוב?
אבל רגע, רגע – החלטתי לא להיות שיפוטית היום!
כשהחלטות נשברות במהירות שיא
חמש דקות לתוך ההחלטה, ואני כבר תוהה אם לא כדאי לארגן קורס חובה לכל מי שחושב שאפשר ללכת נגד חוקי הפיזיקה ולזרוק שקית זבל מטר שלם מהפח. נו, לפחות ניסיתי.
כדי לא לשקוע בביקורתיות יתר, החלטתי לשחק משחק חדש – כל פעם שאני תופסת את עצמי שופטת, אני הופכת את זה לבדיחה.
לראות את החיים דרך עדשה משעשעת
🚗 "הבחור הזה חתך אותי בכביש! איזה חוצפה!" … אבל רגע, אולי הוא בכלל נהג מרוצים סמוי שמתרגל את הכישורים שלו?! אולי אני בכלל באמצע מרוץ בלתי נראה ואף אחד לא עדכן אותי?! אני פורצת בצחוק.
☕ כשמישהי במסעדה מתעקשת להחזיר את הקפה שלה שלוש פעמים כי הוא "לא בטמפרטורה המדויקת" – אני חושבת לעצמי, "אולי היא בכלל מדענית שמתמחה בתורת הקפה, והיא כרגע בעיצומו של ניסוי גאוני?!"
ללמוד לקחת את החיים בקלילות
וכך, במקום להתעצבן, אני לומדת ליהנות מהחיים קצת יותר. אני מבינה שלפעמים השיפוטיות שלי היא פשוט קריאה פנימית להזכיר לעצמי להיות קלילה יותר, לקחת דברים בפחות רצינות, ולהשאיר מקום לצחוק.
לגלות את הקסם באנשים מסביבי
יום אחד, כשאני יושבת בבית קפה וצופה באנשים, אני מגלה משהו מעניין. כל מי שעובר לידי הוא כמו דמות מסיפור, כל אחד עם החיים שלו, עם החוויות שלו, ועם ההיגיון שלו – שגם אם לא תמיד אני מבינה אותו, זה לא אומר שאין לו מקום בעולם.
החיים – כמו כוס קפה, הכי טוב עם חיוך
וכך, עם חיוך קטן וקריצה לחיים, אני מחליטה שלא הכל חייב להיות רציני.
✨ כי בסופו של דבר, החיים הם כמו כוס קפה – לפעמים מתוקים, לפעמים קצת מרירים, אבל תמיד שווה לשתות אותם עם חיוך. ☕😊
