ליצור את הדרך שלי – ייעוד שנולד מתוך אתגרים
בין משברים לשאלות, בין כאב לגידול – אני מגלה היעוד שלי לא מחכה לי בקצה הדרך, אלא נוצר בכל צעד שאני עושה. סיפור על אומץ, חיכוך והתמרה – ועל הכוח שנולד דווקא מתוך האתגרים.
בוקר. אני פוקחת עיניים. מרגישה את גופי מתמתח לאט לקראת יום חדש, והלב… הלב עוד עיבוד. מהשבוע, מהתקופה, מהשנים האחרונות.
שנתיים לא פשוטות חולפות עליי – אולי לא רק עליי – תקופה שבה העולם מבחוץ לוחץ, והעולם מבפנים משתנה. אני ממשיכה לשאול את עצמי שוב ושוב: גם אם אני יודעת מה הייעוד שלי, איך אצליח לממש אותו עם כל מה שמתרחש מסביב?
אני נזכרת בשיחה של השבוע שעבר, כשהתבוננתי פנימה ושאלתי – מהו באמת ייעוד? והאם אני חיה אותו?
אבל הבוקר הזה מבקש ממני מבט אחר – מבט על הדרך לייעוד, לא רק על הייעוד עצמו. והדרך הזו… היא לא תמיד סלולה.
לפעמים היא מרגישה כמו טיפוס על הר תלול. יחפה. חשופה. מתנשפת. ויש רגעים שבהם אני עוצרת ושואלת – אולי אני טועה? אולי אני לא מספיק טובה? אולי הדרך הזו בכלל לא נועדה לי?
אלה לא רק מחשבות חולפות. לפעמים הן באות עם כאב חד, עם עייפות, עם קול פנימי שמבקש לוותר, רק כדי לא לחוות עוד אכזבה.
אבל דווקא מתוך הרגעים האלה – משהו בתוכי מתעורר. אני שואלת שאלה אחרת:
אם זו לא הדרך שלי – אז למה אני מרגישה כל כך חיה בתוכה?
הבנתי שכל אתגר הוא לא שלט שמבקש ממני לעצור. הוא מראה. מבחן פנימי ששואל – עד כמה אני באמת מחויבת למה שבאתי לעשות כאן?
ואז התמונה משתנה. אני מבינה שייעוד הוא לא יעד קבוע, כזה שמסומן ב-Waze. הוא כמו שריר. וכמו כל שריר – הוא גדל מתוך חיכוך, מתוך כאב, מתוך תנועה.
אני מביטה על החיים שלי ורואה: כל קושי שעברתי, כל משבר שטלטל אותי, כל רגע שבו חשבתי שאני נשברת – הפכו בסופו של דבר לאבני דרך. הם עיצבו אותי. חידדו אותי. הביאו אותי אל מקומות שלא הייתי מגיעה אליהם בדרך אחרת.
וככה גם נכנסתי לעולם האימון. דווקא מתוך משבר. ואז עוד אחד. ומה שאיים למוטט אותי, הפך להיות הגשר שלי לאחרים.
אז אם גם את עכשיו מרגישה שהדרך קשה, שזה כואב, שזה מתיש – אולי זה לא בגלל שטעית. אולי זה סימן מדויק לכך שאת מתקרבת אל עצמך.
אל הייעוד שלך.
החיכוך שאת חווה? הוא לא מפריע לך להגשים את הייעוד שלך. הוא מעצב אותך להיות הכלי המדויק להביא אותו לעולם.
לא באתי לכאן להיות מושלמת. באתי לזכור.
שייעוד – לא מחכים שיגיע.
לא מחכים שמישהו יאיר לי אותו מבחוץ.
ייעוד – אני יוצרת. כל יום. כל צעד. כל חוויה.
והיום אני עוצרת לרגע. מתבוננת. שואלת את עצמי: על אילו אתגרים כבר התגברתי?
מה עזר לי?
מה למדתי על עצמי?
איזה דפוסים חוזרים שוב ושוב כדי ללמד אותי משהו חשוב?
ואולי, רק אולי – בכל אלה יש כבר רמז למה שבאתי לעשות כאן.
בשבוע הבא, אני בוחנת איך הייעוד הזה שלי פוגש את הבחירות התעסוקתיות שאני עושה.
אבל עד אז – אני מזמינה אותך לעצור רגע. להתבונן. לשאול. ולכתוב.
כי מתוך האתגרים – נולדת הדרך.
