מסע הצללים – פרשת פנחס
השמש החלה לשקוע, מטילה צללים ארוכים על המדבר השקט. פנחס פסע לאיטו, חש בכובד האחריות על העם. אך יותר מכל, הוא הרגיש את הקרב הפנימי שבתוכו. צללים של ספקות, פחדים, רגשות שלא נגע בהם שנים. כל חייו היה איש של אמת, אך האם הכיר באמת את עצמו?
הצללים שבתוכנו אינם אויבים.
הם זיכרונות שנדחקו הצידה, רגשות שהוגלו מהלב, חוויות ילדות שלא ניתן היה להכיל. הם חלקים של אור שהוסתרו, נעטפו בקליפות של הגנה.
🔹 אדם לומד להדחיק רגשות מסוימים כי הסביבה לא קיבלה אותם.
🔹 הוא בונה דפוסי התנהגות כדי שלא יצטרך להתמודד עם מה שלא היה לו מקום.
🔹 אך הדחקה אינה היעלמות. הצללים נותרים, מצפים ליום שבו יתגלו מחדש.
כשאור פוגש צל – לגלות את האור הכלוא
כל מה שמודחק בתוכנו מחפש דרך להתגלות. החיים משקפים לנו שוב ושוב את אותם מצבים, כדי שנוכל לפגוש את הכאב, אך הפעם ממקום של חמלה וריפוי.
פנחס הביט על המדבר, על השקט הנדמה כשלווה אך מלא סופות חבויות. כמה פעמים ניסה האדם לברוח מהכאב? כמה פעמים יצר סביבו קליפות, עטיפות, סיפור כוזב של ביטחון מדומה?
🔹 אך החיים אינם מאפשרים לברוח באמת.
🔹 ככל שנברח, הצללים יתחזקו.
🔹 כל צל הוא אור שלא ניתן לו מקום.
כאשר אנו מתעוררים, אנו מוכנים לרדת לעומקי הנפש ולגלות את המים החיים שמסתתרים עמוק בבאר.
חמור ואתון – המסע דרך החומר
בחיים, האדם נמשך אל החומר, מחפש הצלחה, ביטחון, הישגים. אך כשהחומר הופך להיות המטרה ולא האמצעי, הוא יוצר תלות וכאב.
📜 החמור מסמל את החומריות הגולמית – הדחפים, הרצון לשלוט ולצבור.
📜 האתון מסמלת את ההיבט הנקבי – הרצון לקבל ולהכיל.
🔹 משיח, על פי הזוהר, אינו בא כדי לבטל את החומר, אלא כדי לרכב עליו, לקדש אותו.
🔹 האם אנו מנוהלים מהחומר, או משתמשים בו ככלי להעברת אור?
🔹 האם אנחנו מזהים שההצלחה החומרית אינה מטרה בפני עצמה, אלא כלי לשפע ולנתינה?
היכן שהלב נמצא – כך נראים חיינו
לכל אדם יש תדר אנרגטי. הוא כמו תחנת רדיו המשדרת לעולם את מה שבתוכו, והעולם משיב לו בהתאם.
📌 אנרגיית דין משדרת מציאות של ביקורת ושיפוט.
📌 אנרגיית חסד משדרת ריפוי, חמלה והכלה.
🔹 אם אדם חי מתוך פחד, כעס או כאב לא פתור – זה מה שהחיים ישקפו לו.
🔹 אם הוא פועל מתוך אהבה, נתינה והבנה – כך ייראה עולמו.
🔹 היכן שהלב שלי נמצא, כך היקום יראה לי היכן עוד יש לרפא.
ריפוי הצללים – להסכים להרגיש
אדם שמחליט לעבור מסע ריפוי, חייב להסכים לפגוש את הצללים שבתוכו.
❌ לא לברוח.
❌ לא להסתיר.
❌ לא להיאחז בסיפורים ישנים.
✅ אלא להסכים להרגיש.
פנחס עמד אל מול השמש השוקעת. הצללים החלו להתפוגג באור הרך של הערב.
📌 הוא הבין שהמקום שבו כואב לו – הוא המקום שבו יש ריפוי.
📌 הרגשות שהודחקו שנים – הם מקור הכוח הגדול ביותר שלו.
📌 הדין שהרגיש – יכול להפוך לרחמים, אם רק יבחר לראות אחרת.
💖 הלב הוא האש הבוערת בתוכנו, אנרגיית החיים שלנו.
💖 כאשר ילד קטן מבטא את עצמו ללא חסימות, הוא שלם.
💖 גם אנחנו יכולים לשוב אל המקום הזה.
להיות שלמים.
להיות באחדות.
להיות אור.
