קורותיה של גברת מגונדרת – פרק שתיים: הכוח שבמחשבה
גברת מגונדרת התעוררה לבוקר חדש, בו זרחה השמש מבעד לתריסים. בכל יום, היא הקפידה לקום בשמחה ובהודיה, מברכת את היום החדש שהגיע. היא נשמה עמוק, התמתחה, וחייכה לעצמה בהשתקפות המראה.
לאחר שהתארגנה, יצאה לסיבוב הבוקר עם כלבה הנאמן. הרחוב היה שקט, והאוויר היה צלול. כשהלכה, פגשה מכרים שהרעיפו עליה ברכות חמות. "שלום לך, גברת מגונדרת! מה שלומך היום?" היא חייכה חזרה, מודה בלבה על החום האנושי. כל מפגש כזה מילא את ליבה באור.
אך הפלא האמיתי התרחש באותו רגע בדיוק. מחשבה שעלתה במוחה – לפתע התממשה.
גברת מגונדרת נעצרה, ליבה החסיר פעימה. כיצד זה קורה? היא הייתה מרוגשת מהסיטואציה. בהדרגה, היא החלה להבין שלמחשבותיה יש כוח, שיש לה יכולת להתבונן על רגשותיה ולבחון את עולמה הפנימי.
בעבר, היא לא נתנה לכך תשומת לב. מחשבות רבות התרוצצו בראשה, יצרו רעש בלתי פוסק, טשטשו את ראייתה. לעיתים אף חשה חרדה, אך הסתירה זאת מהסובבים. היא התביישה, לא ידעה שניתן לבקש עזרה. שנים של חינוך נוקשה לימדו אותה שעליה לשמור את כאביה לעצמה.
אך כעת, היא ידעה אחרת.
כשהסערה הפנימית שככה, היא חשה חמלה כלפי עצמה. היא נשמה עמוק, כמו שלמדה. שלטה בנשימתה, אפשרה לגופה להירגע. היא רצתה ללמוד, להתפתח, לצמוח מעבר לגבולותיה. חיפוש הייעוד בער בה – אך היא ידעה שעליה להקשיב ללבה ולא למה שמצופה ממנה.
היא המשיכה לצעוד בדרכה, גבה זקוף וראשה מורם. פחדים ולחצים ניסו למשוך אותה לאחור, אך היא לא נכנעה. היא האמינה שכל מאמץ, כל התמודדות, יובילו לתוצאה טובה. גם אם הדרך עוד לא התבהרה, היא סמכה על היקום.
לא כולם הבינו את דרכה, חלקם אף פקפקו בה. אך היא ידעה שאין צורך לשכנע איש. מותר לכל אחד להחזיק בדעה משלו. היא פשוט בחרה להמשיך, ללמוד, להתפתח, להסיר את המיותר ולהזין את מחשבותיה בתובנות חדשות.
היא שבה לביתה, התיישבה מול המחשב והחלה לכתוב. ברגע הזה, מול מסך דולק ובוהק, היא ידעה – היא יוצרת את מציאותה. היא גברת מגונדרת, והיא בדרך להפיץ את אורה לעולם.🌼
