גברת מגונדרת – פרק עשרים ואחת: חקירת מחשבותיה💙
גברת מגונדרת הביטה בחלון הגדול שבחדרה, עיניה משוטטות בין השמיים המשתנים והמחשבות המתרוצצות בתוכה. היא הרגישה את הלב שלה פועם בקצב מהיר בכל פעם שהזיכרונות צפו. אנשים שהיו חלק ממנה, חברויות עמוקות שהתפוגגו עם הזמן, קשרים שהיקום הרחיק ממנה – אך הלב עדיין נצמד אליהם, מסרב להרפות.
"למה אני עדיין מרגישה ככה?" שאלה את עצמה, בעוד כיווץ מוכר תפס מקום בגופה. היא ידעה שזה לא רק געגוע, אלא הצורך הבלתי מוסבר לשתף, לספר על ההתפתחות שלה, להוכיח לעצמה ולאחרים שהיא גדלה, שהיא צמחה, שהיא עברה דרך משמעותית. אבל עבור מי? הרי אותם אנשים כבר אינם בחייה, הם אולי כלל לא מודעים למאבק הפנימי שלה.
היא לקחה נשימה עמוקה, מחפשת בתוכה את השקט שהתעורר בכל פעם שלמדה שיעור חדש. האם ייתכן שהשיעור הפעם הוא ללמוד לשחרר באמת? לא רק לשכנע את עצמה במילים, אלא להרגיש את זה בכל רמ"ח איבריה.
בזמן שהרהרה בכך, היא נזכרה במשפט ששמעה בעבר: "להמשיך להתקדם תוך כדי אתגרים". ואכן, היא התקדמה. היא למדה כל כך הרבה, חקרה, צמחה, גיבשה לעצמה דרך חיים חדשה. למה אם כן, עדיין יש בה כיווץ?
היא ידעה שהתשובה טמונה ביחסים, לא בתוצאות. "יחסים לפני תוצאות" – היא חזרה על המילים בליבה. אולי הקשרים האלו הסתיימו לא כדי להכאיב, אלא כדי ללמד אותה שאין צורך בריצוי, שאין צורך להוכיח דבר. אולי הפרידה עצמה היא הדרך לפנות מקום לקשרים שיראו אותה באמת, שיצמחו יחד איתה.
עם כל מחשבה חדשה, משהו בתוכה התרכך. היא החלה להבין שהעבר לא מחייב את ההווה שלה. שהרצון להסביר ולהראות לאחרים את הדרך שלה הוא לא באמת צורך חיצוני, אלא קול פנימי שמבקש הכרה. היא יכלה לבחור לתת לעצמה את ההכרה הזו – לא דרך אחרים, אלא דרך אהבה עצמית, דרך קבלה מלאה של הדרך שעשתה.
גברת מגונדרת חייכה, נושמת עמוק אל תוך ההבנה החדשה. היא ידעה שהדרך לשחרור אמיתי לא עוברת דרך הוכחה לאחרים, אלא דרך הידיעה הברורה שהיא צועדת במסלול שלה, שהיא לומדת, מתפתחת, ובעיקר – שהיא שלמה עם עצמה.
כי לעיתים, החופש הגדול ביותר טמון בשחרור הצורך להיות מובנת. והשלווה האמיתית מגיעה כשאנחנו לומדים להקשיב קודם כל לעצמנו.
