גברת מגונדרת – פרק עשרים ושתיים: כוחן של מילים💖✨
גברת מגונדרת ישבה על המרפסת, עיניה נודדות בין צבעי השקיעה שנפרשו מעליה כמו ציור אינסופי. לצידה ישבה חברתה האהובה, זו שתמיד ידעה להקשיב עם הלב ולראות אל מעבר למילים.
"שמעת על מה ד"ר נאדר בוטו מדבר?" שאלה גברת מגונדרת, מסיטה קווצת שיער שהרוח ליטפה בעדינות.
"הוא אומר שסרטן במעי הגס קשור לפחד מביקורת. התחלתי לחשוב על כל החיים שלי, על הזיכרונות, על הבחירות שעשיתי, ועל המקומות שבהם פחדתי ממה שאחרים יחשבו עליי."
חברתה הנהנה, מביטה בה בעיניים מלאות הבנה וחמלה.
"ראיתי את זה חוזר שוב ושוב—במקצוע שבחרתי, בבוסים שנתקלתי בהם, אפילו בחברויות. כאילו, השיעור הזה חזר אליי כל הזמן, אבל אני? ניסיתי להיות חזקה, להמשיך הלאה, להדחיק."
"ואת באמת חזקה," אמרה חברתה, לוחצת בעדינות על ידה. "אבל לפעמים כוח אמיתי טמון בלהרשות לעצמך להרגיש. לא להדחיק, אלא להקשיב. הגוף תמיד מדבר איתנו. את זוכרת את הרעידות שהיו לך בידיים? כל הסימנים שהגוף שלח לך לאורך השנים? הוא ניסה להגיד לך משהו, אבל לא הקשבת."
כשגוף ונפש נפגשים
גברת מגונדרת עצמה עיניים לרגע, מאפשרת לעצמה לשקוע במחשבות.
"נכון…" היא לחשה. "הרפואה הקונבנציונלית רק נותנת פתרונות רגעיים, אבל היא לא עוצרת לשאול למה זה קרה מלכתחילה. הרי הגוף והנפש הם אחד, ואם הנפש לא מאוזנת—הגוף מגיב."
"אז בעצם, המחלה היא לא עונש, אלא קריאה להתעורר," אמרה חברתה. "היא באה ללמד אותך משהו עמוק יותר."
חיוך עדין עלה על פניה של גברת מגונדרת.
"בדיוק! אם זה לא היה קורה, הייתי ממשיכה באותה הדרך בלי לעצור ולשאול. אבל היום? היום אני לומדת, חוקרת, נחשפת לעולמות שלא הכרתי. אני מבינה שזה לא רק תהליך אישי—זה תיקון עמוק, לא רק עבורי, אלא גם לדורות שקדמו לי ולדורות שיבואו אחריי."
כשהתודעה מתרחבת, המציאות משתנה
חברתה חייכה בעדינות. "את יודעת, אנחנו חושבות שהזמן ליניארי, אבל בעצם, הכל קורה במקביל. הריפוי שלך משפיע לא רק עלייך, אלא על כל מי שמקיף אותך. כל שינוי שאת עושה בתודעה שלך—מהדהד החוצה, בדיוק כמו אדוות במים."
גברת מגונדרת הישירה מבטה אל האופק. "והיקום מחזיר לנו את האנרגיה שאנחנו משדרות. אם אני משדרת ריפוי, שלווה, הכרה עצמית—זה מה שאקבל בחזרה. זה פשוט חוק המשיכה."
חברתה צחקה קלות. "כמו כשהיית בהיריון ופתאום ראית סביבך רק נשים בהיריון?"
"בדיוק!" גברת מגונדרת חייכה, מדמיינת את הרגעים האלה. "זה תמיד היה שם, פשוט לא שמתי לב. ככה זה עם כל דבר בחיים—המקום שבו נשים את תשומת הלב שלנו, הוא המקום שיתעצם. אם נשים דגש על פחדים וביקורת—זה מה שנראה. אבל אם נבחר להתמקד באהבה, בצמיחה, בהודיה—החיים ייראו אחרת."
להקשיב לשקט שבין המילים
שקט עדין עטף את המרפסת, שקט שלא היה ריק אלא מלא בנוכחות.
זה היה שקט של הבנה עמוקה. של קבלה. של אהבה ללא תנאי.
גברת מגונדרת נשמה עמוק, חשה איך הרוח העדינה מלטפת את פניה כמו חיבוק בלתי נראה. היא ידעה שהדרך שלה עדיין מתפתלת, מלאה בתגליות והפתעות. אבל היום—היא לא פחדה ממנה.
כי מילים הן לא רק צלילים—הן תדרים, הן שערים, הן הזדמנות לבחור איך לראות את העולם.
והיא? היא בחרה להמשיך לדבר את הריפוי, להקשיב לשיעורים שהחיים לוחשים לה, ולדעת שהדרך שלה מוארת—גם אם היא לא תמיד קלה.💖✨
