גברת מגונדרת – פרק עשרים ושלוש: גמילה ממחשבות שלא מטיבות 💭
גברת מגונדרת עמדה מול המראה הגדולה שבסלון ביתה. שיערה המסודר בקפידה נח על כתפיה, ושפתיה משוחות בליפסטיק בגוון אלגנטי. אך מאחורי החיוך המושלם הסתתר עולם של מחשבות שלא הרפו.
היא ידעה שהגיע הזמן להשתחרר מהמחשבות שמכבידות עליה, אך איך אפשר להיגמל מהן? שנים היא ניהלה דיאלוגים פנימיים עם עצמה, שיח שנדמה כי נחקק במעמקי תודעתה. כל טעות קטנה, כל מבט לא נכון, כל מילה שנאמרה או לא נאמרה – הכול נחרט ונאגר, כמו תקליט ישן שחוזר על עצמו שוב ושוב.
ואז, היא נזכרה במשפט של קרל יונג:
"עד שלא תהפוך את התת-מודע שלך למודע, הוא ינהל את חייך, ואתה תקרא לזה גורל."
לראשונה בחייה, היא שאלה את עצמה – האם זה באמת הגורל שלה? האם היא באמת חייבת להמשיך לחיות בתוך עולם של מחשבות שמכתיבות לה איך להרגיש?
היא יצאה אל המרפסת, נשמה עמוק את אוויר הערב הצלול. זה היה הרגע שבו הבינה – אי אפשר להיגמל ממחשבות באמצעות מחשבות. בדיוק כמו שאדם לא יכול להיגמל מאלכוהול על ידי שתיית אלכוהול נוסף.
במקום לנסות להיאבק במחשבות, היא החלה להקשיב להן בלי לשפוט. היא נתנה לעצמה את המרחב הפנימי לראות אותן כפי שהן – זיכרונות מהעבר, אמונות ישנות, פחדים עתיקים. במקום להתנגד, היא הזמינה אותם לשיח פנימי רגוע, מתוך סקרנות וחמלה.
בהדרגה, היא למדה להיות בנוכחות אמיתית עם עצמה.
לא עוד להיאחז בעבר.
לא עוד לתת לתודעה הלא-מודעת לשלוט בה.
היא החלה לתרגל ערות רגשית, לשים לב איך הגוף מגיב, איך הרגשות עולים, ואיך היא יכולה לשנות את נקודת המבט מבלי להדחיק. במקום להיסחף בגלי העבר, היא בחרה לעמוד בחוזקה בהווה, לראות את הרגע כפי שהוא, ולבחור תגובה מתוך מודעות אמיתית.
גברת מגונדרת הבינה שגם בתוך העולם החיצוני, בין בני משפחה, חברים ומכרים, ניתן לפתח נוכחות של אמת – להקשיב באמת, לחיות עם כוונה, וללמוד לשחרר מבלי לאבד שליטה. היא גילתה שמערכת היחסים המשמעותית ביותר היא זו שיש לה עם עצמה.
היא ידעה שהמסע הזה לא יסתיים ביום אחד. אבל היא כבר לא פחדה.
כי עכשיו, היא הפכה להיות המנהיגה של מחשבותיה – ולא להפך.
✨ החיים הם לא רק מה שקורה לנו – אלא איך שאנחנו בוחרות לחוות אותם. ✨
