גברת מגונדרת – פרק עשרים ושבע: האיזון בין הברד לצב ⛈️🐢
גברת מגונדרת הייתה ידועה בסבלנותה ובאלגנטיות שלה, אך גם לה היו רגעים שבהם סערת הרגשות השתלטה עליה. היא תמיד הרגישה שהיא נמשכת לשני קצוות – לפעמים היא הייתה הברד, הסוער והמתפרץ, ולפעמים הצב, שמעדיף לסגת ולחכות עד שהסערה תחלוף.
היא נזכרה בפעם האחרונה שבה חוותה עימות עם אדם קרוב. זה התחיל כמו כל שיחה רגילה, אך תוך שניות זה התגלגל לוויכוח. היא הרגישה איך המילים מתפרצות מתוכה כמו גשם שוטף, וככל שהכעס גבר, היא דרשה שהכול ייפתר מיד. אבל אז, היא ראתה איך האדם שמולה נכנס לקונכייה שלו. הוא לא השיב, לא התווכח – פשוט שתק והתרחק.
באותו רגע, היא נזכרה בסיפור על הברד והצב. כיצד בכל קשר מתקיימים שני הטיפוסים הללו – זה שמתפרץ וצריך לפרוק מיד, וזה שמעדיף לקחת צעד אחורה כדי לעבד את הרגשות. זה היה רגע של הארה – היא הבינה שהיא והאדם שמולה פשוט פועלים אחרת מול סטרס, ושזה לא עניין של צודק או טועה, אלא של ביולוגיה.
היא למדה שהברד מופעל על ידי תגובת ה-Fight – הרצון להילחם ולפתור את הבעיה מיד. הצב, לעומתו, מופעל על ידי ה-Flight – הצורך להתרחק ולהירגע לפני שהוא מסוגל להגיב. כשהיא הביטה על חייה, היא הבינה שבעבר היא נמשכה לאנשים שהיו ההפך הגמור ממנה, והתסכול שלה תמיד הגיע מהפער הזה.
אבל הפעם, היא החליטה לנהוג אחרת. במקום להמשיך להציף במילים ולנסות להכריח את הצד השני לדבר, היא נשמה עמוק ואמרה: "אני מבינה שאתה צריך זמן. בוא נקבע שנדבר על זה עוד חצי שעה?" להפתעתה, התגובה הייתה חיובית, והיא הרגישה איך האנרגיה ביניהם מתחילה להתאזן.
היא למדה שהמפתח למריבה נכונה אינו ניצחון, אלא הבנה הדדית. אם היא הברד, עליה לתת מרחב ולהפסיק להציף. ואם היא הצב, עליה להתחייב לחזור לשיחה ולא להיעלם. כי בסופו של דבר, העניין אינו המריבה עצמה – אלא החיבור שנוצר אחרי שהסערה חולפת.
גברת מגונדרת חייכה לעצמה. היא ידעה שהיא תמשיך להיות לפעמים ברד ולפעמים צב, אבל כעת היא הבינה כיצד לרקוד עם האנרגיה הזו, ולא להילחם בה. כי בסופו של דבר, בכל מערכת יחסים – בין אם זה בעבודה, במשפחה או באהבה – יש ריקוד עדין בין סערה לשקט, והאיזון הוא המפתח האמיתי לקשר חזק ובריא.
✨ כי החיים הם לא על להימנע מסערות, אלא על ללמוד איך לרקוד בגשם. ✨
