גברת מגונדרת – פרק עשרים ושמונה: המסע הגדול – חוצה יבשות🌍💛
גברת מגונדרת, קיבוצניקית נמרצת מישראל, שנולדה בראשית שנות השבעים בקיבוץ ירוק ושקט, החליטה שהגיע הזמן לצאת למסע הגדול של חייה. כעת, כשהיא בשנות החמישים לחייה, היא יושבת עם ילדיה ונכדיה בסלון ביתה, מוקפת במשפחה האוהבת שבנתה, ומשתפת אותם בזיכרונותיה מהמסע ההוא, כשהייתה צעירה ונלהבת, מלאת תשוקה לחקור את העולם.
"זה היה לפני שנים רבות," היא אומרת להם בחיוך חם, "כשהייתי בערך בגילכם, הרגשתי שאני חייבת לראות את העולם." היא מספרת להם איך ארזה את תרמילה בצבעי פסטל, נפרדה מחבריה האהובים, ויצאה לדרום אמריקה – יבשת החלומות. התחנה הראשונה שלה הייתה בוונוס איירס, בארגנטינה, בבית משפחתה האהובה. הוריה הם היחידים ממשפחתה שעברו לישראל, אך כל שאר המשפחה נותרה בארגנטינה. כבר מהרגע הראשון, היא הרגישה עטופה באהבה חמימה, במאכלים שהזכירו לה את ילדותה ובסיפורים מרתקים על עברם של הוריה.
אחרי כמה שבועות של מנוחה, כביסות וחיזוק הקשרים המשפחתיים, היא יצאה לדרכה. היא טיילה בכל רחבי ארגנטינה – מהדרום עד הצפון, חקרה את ההרים העצומים של פטגוניה, הלכה לאיבוד בין הסמטאות הצבעוניות של בואנוס איירס, ולגמה מהמאטה עם המקומיים. לאורך כל המסע, שלחה גלויות לחברה הטוב ביותר בארץ, מתארת לו כל רגע קסום – הנופים עוצרי הנשימה, המפגשים עם אנשים חמים ומרתקים, וההתרגשות שבגילוי עולמות חדשים.
היא המשיכה את מסעה לצ'ילה, טיילה מהדרום ועד הצפון, ומשם עברה לברזיל, בוליביה ופרו. בכל מקום שחוותה, נשמה את התרבות, רקדה עם המקומיים, למדה מילים חדשות, וטיפסה על הרים שלא דמיינה שתכבוש. בדרך היא הכירה חברים חדשים ונתקלה באנשים שעזרו לה במסעה באהבה רבה, דבר שנתן לה ביטחון והעצמה. אך לצד כל ההרפתקאות וההתרגשויות, היה בלבה גם געגוע. היא התגעגעה ליד המוכרת שמלטפת את ידה, לחיבוק האוהב של חברה הטוב.
בכל פעם שחזרה לבית משפחתה בארגנטינה, הייתה מתמלאת בכוחות מחודשים. הבית הפך לתחנת התדלוק שלה – מקום בו יכלה לנוח, לשתף בחוויות ולהתכונן להרפתקה הבאה.
אחרי שנה קסומה, מלאה בחוויות שאין להן תחליף, חזרה לארץ. ברגע שנחתה, היא לא בזבזה רגע – רצה הישר אל זרועותיו של חברה הטוב. כל הגעגוע, כל הזיכרונות, כל האהבה שהצטברה בליבה – התממשו באותו חיבוק עוטף, מלא בחום ובביתיות.
המסע היה עוצמתי ובלתי נשכח, והוא העניק לה חוויות בלתי נשכחות, ביטחון ועוצמה. עם זאת, היא לעולם לא שכחה את משפחתה האהובה בארגנטינה, ועד היום היא שומרת על קשר טוב עם קרוביה שם. ילדיה ונכדיה מביטים בה בעיניים נוצצות, מקשיבים לכל פרט, מדמיינים איך היא, בגילם, הרגישה את העולם בגדולתו. "ואולי יום אחד," היא מחייכת, "גם אתם תצאו למסע כזה משלכם."
✨ החיים הם לא רק מה שקורה לנו – אלא איך שאנחנו בוחרות לחוות אותם. ✨
