גברת מגונדרת –פרק שלושים ושלוש: הסליחה וההחלטה החדשה
גברת מגונדרת ישבה בחדרה, מביטה בעצמה במראה, מתבוננת בעומק עיניה. היא ידעה שהגיע הזמן לשחרר. לא רק אחרים, אלא גם את עצמה. המילים שלא נאמרו, הטעויות שנעשו, הרגעים שבהם התגובה שלה הקדימה את ההבנה – כל אלו הצטברו בתוכה כמו מטען כבד.
היא נזכרה בפעמים בהן איבדה סבלנות מול ילדיה, ברגעים בהם לא הצליחה לראות את הכאב של הקרובים לה, רק את הפגיעות שלה. היא ידעה שהיא לא מושלמת, אבל הבינה שדווקא ההכרה בכך היא שמאפשרת לה לצמוח.
היא לקחה נשימה עמוקה ושאלה את עצמה: *למה כל כך קשה לנו לבקש סליחה?* האם זו תחושת האשמה? הפחד מהתגובה של האחר? או אולי החשש שהסליחה תגרום לה להיראות חלשה?
באותו רגע היא החליטה – היא לא תבקש סליחה רק כדי שיאמרו לה שזה בסדר. היא תלמד להכיר באמת בפגיעות שיצרה, לתת מקום לכאב של האחר מבלי לנסות לתקן מיד, מבלי להפוך את השיחה לעוד מקום שבו היא צריכה אישור. היא תתבונן פנימה ותיתן לעצמה הכרה – גם על מה שעשתה נכון וגם על מה שעוד דורש עבודה.
בערב, כשהתיישבה עם משפחתה, היא הביטה בילדיה ואמרה: *"אני רוצה לדבר איתכם רגע. לפעמים, מתוך לחץ או עייפות, אני מגיבה בדרך שלא תמיד נכונה או הוגנת. אני רוצה שתדעו שאני רואה את זה, ולומדת מזה. אני לא מושלמת, אבל אני תמיד משתדלת להיות אמא טובה יותר."*
הם הביטו בה בהפתעה, ואז אחד מהם אמר: *"גם אני לפעמים מתעצבן ואז מצטער אחר כך."* היא חייכה. הסליחה, כך הבינה, היא לא רק מתן מחילה לאחרים – אלא גם פתיחת הדלת לשיח אמיתי, מקום שבו כל אחד יכול להרגיש שרואים אותו באמת.
בימים שלאחר מכן, גברת מגונדרת החלה לתרגל סליחה גם מול עצמה. לא עוד האשמות אינסופיות, לא עוד שקיעה במה שהיה – אלא קבלה של הרגע הזה כפי שהוא, עם האפשרות לשנות. בכל פעם שעלתה בה המחשבה *"למה לא עשיתי אחרת?"* היא עצרה ואמרה לעצמה: *"אני לומדת. אני מתקדמת."*
כי הסליחה האמיתית, כך גילתה, היא לא רק מול אחרים – היא ההחלטה החדשה שהיא מקבלת בכל יום מחדש: להיות טובה יותר, סבלנית יותר, ופתוחה יותר לקבל גם את עצמה, בדיוק כפי שהיא.
✨ החיים הם לא רק מה שקורה לנו – אלא איך שאנחנו בוחרות לחוות אותם. ✨
