🌸 פתח דבר – חינוך כמעשה של אהבה
אני לא מחנכת. לא מורה בבית ספר.
אני אמא, סבתא, אישה שלומדת את החיים דרך הלב.
אבל ככל שאני מתבוננת במה שמרפא, במה שצומח, במה שנשאר – אני מבינה:
חינוך זה לא מקצוע.
זו דרך חיים.
זוהי בחירה יומיומית לפגוש את מי שנמצא מולי מתוך עיניים שמאמינות בטוב שבו.
לא כדי לעצב אותו – אלא כדי להזמין אותו להיות.
כשהתחלתי לקרוא את חיבורו של עמנואל קאנט על החינוך – התרגשתי.
לא כי הוא הציע שיטות, אלא כי הוא דיבר אמת.
הוא דיבר על מוסר, על אמת, על חמלה, על כבוד, על שיקול דעת, על משמעת שיש בה אהבה.
ובעיקר – הוא הזכיר לי שבלב כל חינוך אמיתי, יש אמונה באדם.
את הסדרה הזו אני כותבת לא מתוך ידע תיאורטי – אלא מתוך מפגש חי.
עם ילדיי. עם נכדיי. עם הילדה שבי.
עם כל מי שמבקש לדעת איך לחיות מתוך יושר, חופש פנימי, ופתיחות רכה לטוב.
זוהי הזמנה למסע.
לא של חוקים – אלא של הקשבה.
לא של תכתיבים – אלא של זיכרון פנימי:
שכולנו נבראנו עם אור.
ושכל מה שילד צריך, הוא שמישהו יאמין בו מספיק – כדי לעזור לו להאיר.
