✨ פרק 8: הקשבה פנימית -כשאני נותנת לאמונה להנחות אותי
יש קול בתוכי.
הוא לא צועק. הוא לא לוחץ. הוא לא מוכיח או מאיים.
הוא פשוט נמצא שם, ממתין שאקשיב.
הקול הזה לא בא מהראש, הוא בא מהלב. הוא לא מנתח, הוא מרגיש. הוא לא מחפש תשובות, הוא מחזיק בהן.
פעם הייתי מחפשת כל הזמן בחוץ:
עצות, סימנים, אישורים, חיזוקים.
מה אחרים אומרים? מה הם היו עושים במקומי? מה הגיוני, מה מקובל, מה “נכון”?
אבל ככל שלמדתי להקשיב פנימה ,גיליתי שהאמת שלי יודעת.
היא תמיד ידעה.
לא תמיד היה לי קל ללכת עם ההקשבה הזו.
לפעמים היא לקחה אותי למקומות שלא נראו הגיוניים מהצד.
היא הובילה אותי לוותר על מסלולים ברורים, על הבטחות “בטוחות”, על החלטות שנראו חכמות על הנייר, אבל לא הרגישו נכונות בלב.
דווקא שם, כשהעזתי להקשיב לעצמי, למרות הספקות מסביב, קרו הקסמים.
הבחירות שלא נראו הגיוניות אז ,התגלו אחר כך כמתנות מדויקות.
האמונה התחזקה לא בגלל שהכול הסתדר מיד, אלא כי ידעתי שפעלתי מתוך יושרה עם עצמי.
וכשאני בהלימה פנימית , גם המציאות מתיישרת לאיטה.
ההקשבה הפנימית שלי הפכה לעוגן.
כשאני שקטה , היא מתבהרת.
כשאני נינוחה , היא מדברת.
וכשאני בוחרת בה , היא נותנת לי אומץ להיות מי שאני באמת.
אני לא צריכה שכולם יבינו אותי.
אני רק צריכה לדעת שאני מקשיבה למה שמבקש להיוולד דרכי.
