ההתמודדות עם האובדן
התאלמנתי לפני שלוש וחצי שנים, ומאז צנחתי לתוך תהום של כאב ודיכאון עמוק. לא רציתי לחיות, לא מצאתי טעם לחיים האלה. הייתי שקועה בעצב אינסופי, שהוביל למחשבות שליליות ואובדניות. מצבי הרגשי הלך והתדרדר, ולפתע כל מילה שנאמרה לי נגעה במקום הפגיע ביותר שבי. התקפי החרדה הפכו לחלק משגרת יומי.
כשהבנתי שאני לא יכולה להמשיך כך, פניתי לבריאות הנפש. שם, אבחנו אותי כסובלת מטראומה, והציעו לי טיפולים, שיחות עם פסיכולוגית ותרופות פסיכיאטריות. אך אני, בכל ליבי ונפשי, לא הסכמתי לקחת כדורים. ידעתי שעליי למצוא את הדרך החוצה בכוחותיי שלי, מתוך נשמתי.
הרמתי את עצמי מהתהום, צעד אחר צעד, ללא תלות באף אחד. הוכחתי לעצמי שאני יכולה להמשיך במסע הזה בכוחי שלי.
הכוח שמצאתי בתוכי
בעלי המנוח, שאול שטיגר ז"ל, היה העוגן שלי, הביטחון שלי, התמיכה שלי במשך עשרים ושש שנים. כשהוא הלך, הרגשתי שאיבדתי לא רק אותו, אלא גם את עצמי. הייתי אבודה. אולם, בתוך הכאב והאובדן, מצאתי כוחות שלא ידעתי שקיימים בי.
לאחר תהליך של חקר עצמי עמוק, אני חשה הכרת תודה אינסופית. תודה על האהבה שחוויתי. תודה על השיעורים שלמדתי. תודה על המתנות שהחיים נתנו לי, גם אם הן הגיעו בעטיפה של כאב. אני מבינה שהחיים הם מסע של התפתחות, ושכל מכשול בדרך הוא קריאה פנימית לצמיחה.
הכאב שמעבר לפיזי
לפני זמן מה, הובחנתי עם גידול סרטני במעי הגס. בניתוח הוציאו אותו, ואני מודה לאל על כך. אך מעבר לכאב הפיזי, אני מבינה שהמחלה הייתה שיקוף של משהו עמוק יותר – רגשות מודחקים, חוויות שלא קיבלו מקום, טראומות שצברתי מבלי לתת להן ביטוי. רגשות שלא הכלתי, שלא אפשרתי לעצמי לפגוש בזמנם.
אני מאמינה שתהליכים רגשיים משפיעים על הגוף. הנשמה שלנו בוחרת את המסלול שלה לפני שהיא יורדת לכאן, וכל חוויה שאנחנו עוברים היא חלק מהתוכנית הגדולה של ההתפתחות שלנו. לכן, אני לומדת להסתכל על האתגרים כעל הזדמנויות לצמיחה, להכיר בהם לא כבעיות, אלא כאתגרים שמעוררים אותי לפעול.
תובנות למסע החיים
אני לומדת להקשיב לגוף שלי. הגוף שלי שולח לי סימנים – רעידות בידיים, לחץ דם גבוה, דלקות, פריחות – כל אלה לא מקריים. במקום להסתיר את הסימפטומים, אני מחפשת את השורש, את המקור הרגשי שיצר אותם. אני מבינה שהמחלה היא בעצם קריאה לריפוי עמוק יותר, להקשבה לעצמי, להבנה, להכיל ולסלוח.
בזכות הדרך שעברתי, אני חיה היום בתודעה אחרת. אני בוחרת להודות על כל רגע, על כל חוויה, על כל שיעור. המסע שלי עוד ממשיך, ואני יוצאת אליו בכל כוחי, מצוידת בחמלה, באהבה ובעוצמה פנימית שאין לה גבול.
תודה על ההתעוררות. תודה על הכול.
