שי ואמא במסיבת טבע – חוויה בלתי נשכחת 💖
כשהבן שלי, שי, פנה אליי ושאל אם ארצה להצטרף אליו למסיבת טבע, התרגשתי מאוד. זו הייתה הפעם השנייה שאנחנו חווים מסיבה כזו יחד. הראשונה הייתה ביוזמתי, אך הפעם – זו הייתה הזמנה ממנו, וזה הרגיש שונה. כל מסיבה היא עולם בפני עצמו, עם חוויות חדשות, אך במסיבה הזו הגעתי לעומקים שלא הכרתי.
ההתלבטות – האם לצאת למסע הזה?
בערב שלפני המסיבה, המיינד שלי לא נתן לי מנוח. הייתי מלאה בספקות ובפחדים – האם יהיה לי טוב שם? האם אתחבר? מה אם ארגיש כבדה מדי? כל המחשבות הללו הציפו אותי. שיתפתי את שי בחששות שלי, והוא ענה לי בביטחון:
"אמא, אל תדאגי, אני איתך, הכול יהיה בסדר. אני יכול למצוא טרמפ אחר אם תחליטי לא להגיע, אבל הכי כיף שנחווה את החוויה הזו יחד."
החלטתי לתת ללילה לעבור ולקבל החלטה בבוקר.
היציאה לדרך – לשחרר את הפחדים
כשהתעוררתי, הספקות עדיין ליוו אותי, אך בכל זאת התחלתי לארגן את הציוד למסיבה. הבנתי שזה מעבר לרצון שלי – זו הזדמנות להיות עם הבן שלי ולחוות יחד משהו מיוחד. החלטתי לשחרר את הפחדים, להיות בנוכחות, ולזרום עם מה שהיקום מזמן לי.
יצאנו מאילת בשש בערב, כשעדיין אין לנו את המיקום המדויק של המסיבה. זה הכניס אותי ללחץ קל – חוסר הוודאות תמיד אתגר אותי. נסענו לכיוון הערבה, והמתנו להנחיות נוספות. רק בשבע וחצי קיבלנו הוראה להגיע לתחנת דלק בצומת הערבה, שם עברנו בדיקת כרטיסים והנחיות להמשך הדרך.
השביל לשטח המסיבה היה אתגר בפני עצמו – דרך עפר מלאה בסלעים, חושך מוחלט מסביב, ורק אורות המכוניות האירו את הדרך. כשהגענו, נפרס מולנו שטח עצום, מלא באורות מרצדים על ההרים, מוזיקת טראנס ברקע, ואנשים שמקימים את זולותיהם.
התמודדות עם ההתנגדות הפנימית
בחרנו מקום, הקמנו את הזולה שלנו עם צלייה, מחצלת, כיסאות ושולחן קטן עם נרות – האווירה הייתה מושלמת. שי כבר נעלם לרחבת הריקודים, בעוד אני ניסיתי להתחבר לחוויה, אך עדיין הרגשתי חסומה. מחשבות רצות בראשי, וההתנגדות הפנימית שלי הייתה חזקה.
שי, שחזר לרגע מהרחבה, הבחין בכך ושאל אותי אם ארצה לחזור לאילת. עניתי לו בהחלטיות:
"מה פתאום! הגעתי איתך ואני חוזרת איתך. יהיה בסדר."
השינוי – ממתח לחופש מוחלט
השעה הייתה ארבע לפנות בוקר, והקור היה בלתי נסבל. למרות השמיכה שהבאתי, לא הצלחתי להתחמם, אז החלטתי להיכנס לאוטו ולנסות לנמנם. לאחר שעה וחצי של שינה קלה, התעוררתי לזריחה עוצרת נשימה. מוזיקת הטראנס המשיכה להתנגן, והפעם, במקום להפריע לי, הרגשתי שהיא מחלחלת אליי.
שמעתי את הקול הפנימי שלי אומר:
"שירלי, הגעת לפה – תהני, תרקדי, תפתחי את הלב."
רגע השחרור – להרגיש שייכת
החלטתי להקשיב לקול הפנימי הזה. יצאתי מהאוטו מחויכת, ניגשתי לרחבה והתחלתי לרקוד. פתאום הרגשתי חופשיה, מחוברת לעצמי, זורמת עם המוזיקה ועם האנרגיה שסביבי. אנשים ניגשו אליי והביעו הערכה על כך שהגעתי למסיבה עם הבן שלי.
"איזו אמא קולית! הלוואי שאמא שלי הייתה באה איתי למסיבה!" אמרו לי שוב ושוב. הרגשתי אהובה ורצויה, הרגשתי שייכת.
מפגש מיוחד – חיבור בין דורות
בשלב מסוים, התיישבתי לנוח, ולצידי התיישב בחור צעיר, בגיל של שי. הוא שאל אם יוכל לנוח רגע לידי, כמובן שהסכמתי בשמחה וכיבדתי אותו בפירות ובמים. במהלך השיחה, הוא שיתף אותי שלקח משני תודעה לראשונה בחייו, ושאולי יהיו רגעים שבהם הוא יהיה "בתוך עצמו". ראיתי איך הוא שוקע מדי פעם במוזיקה, והבנתי את המסע שהוא עובר. זמן קצר אחר כך, הגיעו חבריו להודות לי על כך ששמרתי עליו. החמימות וההערכה שקיבלתי מהם מילאו אותי בתחושת סיפוק עצומה.
רגעי שיא ופרידה מהמסיבה
עם התקדמות היום, רקדתי, חילקתי פירות ומים, והרגשתי מחוברת לכל מי שהיה שם. האנשים, האווירה, המוזיקה – הכול היה שלם. בסוף, נשארנו עד ארבע וחצי אחר הצהריים, עד שהמסיבה הגיעה לסיומה. בדרך חזרה, הודיתי לעצמי על כך שלא נתתי לפחדים ולספקות למנוע ממני את החוויה העוצמתית הזו.
זו הייתה חוויה מקרבת ומלאת אהבה, ששינתה בי משהו עמוק.
תודה לך, שי, על הזכות לחוות את המסע הזה יחד. 💖
