הכתיבה כשער לשינוי
כשאני מתבוננת על הסדנה שעברתי, על הטקסטים שכתבתי ועל הדרך שעשיתי, אני מגלה שינוי עמוק ומשמעותי.
השינוי הזה אינו רק בכתיבה – הוא שינוי פנימי, התפתחות אישית וצמיחה רוחנית.
למדתי להתחבר לעצמי, להתחבר לטוב, ולהבין שהוא מתקיים גם בתוך עומס רגשי ונפשי.
הגעתי לסדנה מתוך רצון עמוק להבין איך לספר את סיפור חיי.
הרגשתי בעמקי נשמתי שיש לי סיפור שצריך להישמע, אך לא הצלחתי לתת לו ביטוי בכתב.
לאורך הדרך למדתי שהכתיבה היא לא רק כלי לביטוי – היא שער לריפוי, להכרת תודה ולחיבור עמוק עם עצמי.
התחנה הראשונה – הילדה שבי
אחת התחנות המשמעותיות ביותר הייתה ההתמודדות עם סיפורי הילדות הכואבים.
פגשתי מחדש את הילדה הקטנה שהייתי – זו שהייתה פצועה, מבולבלת, מחפשת חום והכוונה.
בסדנה למדתי לתת לה יד, להעניק לה אהבה, להראות לה את הדרך ולהציע לה ריפוי.
בחרתי מחדש בדרך שתטיב עימי, דרך שמאפשרת לי להשתחרר מהעבר ולהתקדם מתוך מקום של חמלה וקבלה.
התחנה השנייה – התמודדות עם האגו
למדתי לזהות את ההשפעה של האגו ושל הגאווה על חיי.
במשך שנים רבות חייתי בתוך ביקורת ושיפוט – כלפי עצמי וכלפי אחרים.
ההכרה בכך הייתה לא פשוטה, אך היא פתחה עבורי אפשרות לשינוי.
הסכמתי ללמוד לראות בעין טובה, לפתוח את הלב, ולבחור בכל יום מחדש לדון את עצמי ואת הסביבה לכף זכות.
זהו תהליך מתמשך, אך בכל צעד שבו אני משילה את השיפוטיות, אני מרגישה איך הלב שלי מתרחב ומתמלא באור.
התחנה השלישית – סליחה וקבלה
התחנה השלישית הייתה המסע לסליחה ולקבלה.
הבנתי שהאחריות האישית שלי היא המפתח, ושאני תמיד יכולה לבחור לראות את הדברים מזווית אחרת.
קיבלתי את ההבנה העמוקה שיש אינסוף אפשרויות ואינסוף פרשנויות, ושבידיי היכולת לשנות את נקודת המבט שלי על החיים.
הסליחה היא לא רק לאחרים – היא קודם כל לעצמי.
זהו תהליך שמאפשר להשיל את המיותר, לפנות מקום לחדש, ולצעוד קדימה בלב פתוח וחומל.
להסכים להתבונן פנימה, ללא שיפוט, מתוך מקום של חמלה ורוך.
לעשות חשבון נפש כן ואמיתי, ולבחור להתחיל מחדש – חזקה, שלמה ואוהבת.
מסע של גילוי וריפוי
אני אסירת תודה על הדרך הזו, על הכלים שרכשתי ועל התובנות שהתגבשו בי.
מסע הכתיבה הפך למסע של ריפוי, של גילוי ושל חיבור מחודש לעצמי.
תודה על כל רגע, על כל שיעור, ועל ההזדמנות לכתוב את סיפור חיי מחדש.
