האתגר שבחרתי לראות אחרת
כל החיים פחדתי מאתגרים. ראיתי בהם מכשולים, מכבידים, כאלה שבאים להאט אותי או להפריע לי לחיות את החיים שאני רוצה. ככה התרגלתי לחשוב, ככה ראיתי את העולם. עד שיום אחד החיים סימנו לי לעצור. זה קרה בלי אזהרה מוקדמת. ברגע אחד קיבלתי בשורה ששינתה את עולמי. אבחנה ברורה, חדה, בלתי מתפשרת. הגוף שלי דיבר איתי. הוא אותת שמשהו יצא מאיזון, שאני לא יכולה להמשיך עוד באותה הדרך.
הראש התמלא בשאלות. למה זה קורה לי. איך אני אמורה לעבור את זה. איך אני אמשיך לחיות עם זה. בתוך סערת הרגשות הזו התחלתי להבין שיש שתי דרכים לפגוש אתגר. הדרך הראשונה, שהייתה לי כל כך מוכרת, היא הדרך האוטומטית. מתוך פחד. מתוך כאב. אמרתי לעצמי שזה לא הוגן. שאלתי למה דווקא אני. הרגשתי שהכול כבד מדי, שאין מוצא, שאין מי שיבין באמת. ככל ששקעתי במחשבות האלה, הרגשתי איך אני הולכת ונחלשת, מאבדת אחיזה, מאבדת תקווה.
אבל אז התחולל בי רגע קטן של בהירות. עצרתי. נשמתי. הקשבתי לשקט שמתחת למחשבות. ומתוך המקום הזה עלתה בי שאלה חדשה. איך אני יכולה לראות את זה אחרת. אולי הגוף שלי בכלל לא נגד אלא בעדי. אולי הוא מדבר איתי ומכוון אותי. אולי הוא מזמין אותי להשתנות. אולי בתוך הכאב מסתתרת הזדמנות לצמיחה ולחיים אחרים.
מהרגע הזה, משהו בי השתנה. הבנתי שאני יכולה לבחור. אני יכולה להקשיב. אני יכולה לקחת אחריות. אני יכולה ללמוד, לשנות, להזין את עצמי בדברים שמקדמים אותי. לא רק תזונה אלא גם מחשבות, רגשות, תנועה פנימית. הבנתי שהגוף שלי הוא שותף למסע ולא אויב. שיש בו חוכמה עמוקה. שהוא מבקש שאעצור, שאשחרר, שאחיה באמת.
בחרתי להאמין בו. בחרתי להאמין בעצמי. שיניתי הרגלים. נכנסתי פנימה. שאלתי שאלות. פגשתי אנשים שהראו לי שאפשר גם אחרת. הרגשתי איך כל יום הוא בחירה מחדש. לא לוותר לעצמי, לא לברוח, אלא לפגוש את מה שיש באהבה. לומר לעצמי את האמת – שזה לא נעים, שזה לא פשוט, אבל שגם אם אני זו שהובילה את עצמי למקום הזה, יש בי גם את הכוח להוביל את עצמי החוצה. אני לא סטטיסטיקה. אני יצירה חיה. יש בי כוחות חיים.
היום אני יודעת – האתגר הזה לא בא לשבור אותי אלא להעיר אותי. הוא בא להחזיר אותי לעצמי. להזכיר לי שהחיים הם לא רק מה שקורה לי אלא גם איך שאני פוגשת את מה שקורה. אני בוחרת לחיות מתוך תודעה ערה. לבחור בחיים ולא בפחד. לבחור בהתפתחות ולא בתקיעות. לבחור להיות שותפה פעילה בתהליך הריפוי שלי.
וכך, בכל יום מחדש, אני בוחרת לראות את הסיפור שלי אחרת. אני בוחרת בריפוי. אני בוחרת באהבה.
