האור שבי – לבחור להאיר את הדרך מתוך ביטחון
להאיר עם הפנס שלי – האומץ להאיר את האור שלי
שנים רבות חייתי תחת אור עמום, אור שאולי נצץ אי שם בתוכי, אך הוסתר מאחורי שכבות של פחדים, ספקות והרגלים ישנים. העולם סביבי היה מלא ברעיונות, בהזדמנויות, בכיוונים שונים – אבל אני? אני חששתי לתת לעצמי לזהור. פחדתי שאם אדליק את הפנס שלי, אולי האור יהיה חזק מדי, אולי לא נכון, אולי אף אחד לא ירצה לראות אותו.
רגע ההתעוררות – מסע אל תוך עצמי
ואז הגיע רגע של התעוררות. זה לא קרה ביום אחד, אלא דרך מסע – מסע אל תוך עצמי, אל מהותי האמיתית. הבנתי שכדי למצוא את הדרך שלי, עליי להאיר את הפנס.
בהתחלה, הצעד הראשון היה מלא היסוסים. לקחתי את "שמש הרעיונות" שלי – כל אותם חלומות שהמתינו בסבלנות, אותם רעיונות שנבטו בי מזמן – ובחנתי אותם לעומק. למדתי להקשיב למה שהגוף שלי אומר לי, לתת לו להיות המצפן שלי. הרגשתי התרגשות, אפילו הקלה שבקלות. כל רעיון שגרם ללב שלי לפעום קצת יותר מהר, כל מחשבה שגרמה לי לחייך בהפתעה – אלה היו הכיוונים הנכונים.
להכיר את הגבולות ולחבק את הפחדים
ידעתי שאם ברצוני להאיר באמת, עליי לא רק להקשיב למה שמרגש אותי, אלא גם להכיר את הגבולות שלי. הבנתי שהפחדים שלי הם לא מחסום, אלא קריאה לצמיחה. אם רעיון חדש מותח אותי, אם הוא דורש ממני לצאת מאזור הנוחות שלי – סימן שאני בכיוון הנכון. אז הרמתי את הפנס, כיוונתי אותו קדימה, והחלטתי שלא להיאחז במה שמוכר, אלא להשקיע בחדש.
"השקעה בחדש תביא לי יותר שפע מאשר היאחזות בישן", אמרתי לעצמי שוב ושוב, וכתבתי את המשפט הזה בכל מקום אפשרי – על שולחן העבודה, בארנק, על המראה בחדר השינה.
הדרך אל האור – לבחור שוב ושוב
המסע שלי לא היה קל. היו רגעים בהם האור התעמעם, היו רגעי ספק, פחד שאולי עדיף להחזיר את הפנס ולחזור אל החשכה הנוחה והמוכרת. אבל בכל פעם שהתחלתי להירתע, שאלתי את עצמי שאלה אחת פשוטה:
"האם אני מוכנה לתת לאור שלי לזרוח?"
והתשובה הייתה כן.
לגלות שהאור שלי מושך אור אחר
ככל שהעזתי להאיר, סביבי התחילו להשתנות דברים. נפתחו דלתות שלא ידעתי שקיימות, אנשים חדשים נכנסו לחיי, והדרך, שבעבר נראתה מעורפלת ומפחידה, הפכה לנתיב ברור יותר.
הבנתי שאור מושך אור. ככל שהתחלתי להאיר, גם אחרים התחילו להאיר יחד איתי. גיליתי שהפנס שלי אינו רק שלי – הוא יכול לשמש אחרים, להוביל, להעניק השראה. כל אחד מחזיק פנס משלו, וככל שנעז להדליק אותו, כך נוכל להאיר את העולם כולו.
להאמין באור שלי
היום אני יודעת – האומץ להאיר את האור שלי הוא המתנה הגדולה ביותר שנתתי לעצמי. זהו לא רק תהליך אישי, אלא שליחות של ממש.
השאלה האמיתית אינה "האם יש לי אור?", אלא:
"האם אני מוכנה לתת לו לזרוח?"
ועכשיו, הגיע הרגע שלך –
להרים את הפנס, לכוון אותו קדימה, ולתת לאור שבך להאיר את הדרך. ✨
