כוחה של פרשנות: בין כאב להבנה

כוחה של פרשנות: בין כאב להבנה

איך הפרשנות שלי משנה את המציאות

אני מוצאת את עצמי שוב מול המחברת שלי, ממשיכה במסע הלמידה על תקשורת מקרבת.
📌 ההדרכה האחרונה חשפה בפניי תובנה עמוקה – עד כמה הפרשנות שלי לאירועים משפיעה על רגשותיי, על הקשרים שלי עם ילדיי, עם משפחתי ועם סביבתי.
📌 הבנתי שהאופן שבו אני מפרשת מצבים יומיומיים יכול להיות מקור לכאב ולסבל, אך גם לפתחי לריפוי ולצמיחה.

לנסח מחדש את המציאות

בהדרכה היום, למדנו על הכוח של ניסוח מחדש של מציאות חיינו.
📌 במקום לפרש אירוע דרך עיני הפחד או השיפוטיות, עלינו ללמוד להניח סימן שאלה.
📌 לשאול את עצמנו – מה באמת קורה כאן?

🔹 האם אפשרי שמה שאני תופסת כאיום הוא בעצם ניסיון של האחר להתקרב אליי?
🔹 האם הילד שלי, בן זוגי או אמי באמת "נגדי", או שהם מבטאים צורך משלהם שאני לא מזהה?

אמפתיה דרך עיניו של האחר

המנחה הדגימה זאת דרך מה שנקרא "ניחושים אמפתיים" – הצעה לראות את החוויה דרך עיניו של האחר.

לדוגמה, כאשר ילד מגיב בעצבים, אפשר לשאול: ✔️ "נורא היית רוצה שאני אראה כמה קשה לך?"

📌 שאלה כזו פותחת מרחב להכלה, מאפשרת לנו להתחבר לרגש שמאחורי ההתנהגות.

יחדות – אין היררכיה בערך שלנו

💡 נחשפתי גם לרעיון של "יחדות" – ההבנה שאין היררכיה בערך שלנו כבני אדם.

📌 אנו כהורים, אמנם מקבלים החלטות מתוך אחריות, אך חשוב לשמור על כבודו של כל אדם, קטן כגדול.
📌 זה לא אומר שאין גבולות, אלא שהגבולות מגיעים מתוך חיבור ולא מתוך שליטה.

לשחרר את הסיפור – ולראות את האירוע כפי שהוא

למדתי כמה משמעותי להפריד בין האירוע לבין הסיפור שאני מספרת לעצמי עליו.

📌 אם ילדתי מביעה תסכול, האם זה בהכרח אומר שהיא לא מכבדת אותי?
📌 או שאולי יש לה צורך שלא קיבל מענה?

💡 האם ניתן לתת מקום לכאב מבלי להפוך אותו להתנגדות?

הבחירה לראות אחרת

✨ אני מסיימת את ההדרכה הזו בתחושת בהירות גדולה יותר.
✨ אני מבינה כמה עוצמה יש בבחירה לראות את חיי לא דרך עדשת השיפוט, אלא דרך עדשת החקר והאמפתיה.
✨ המסע הזה ממשיך, וכל שלב בו מקרב אותי עוד קצת להבנה עמוקה יותר של עצמי ושל האנשים היקרים לי.