לרקוד בין הסדר לבלגן – האומץ לחיות באמת
תמיד חשבתי שאם רק אשמור על מחשבות חיוביות, הכול יהיה בסדר.
שאם אתרכז בטוב, אצייר לי עתיד ורוד, אהיה מלאה באופטימיות – זה מה שימגנט אליי את המציאות שאני רוצה.
אבל אז, החיים קרו.
📌 טלטלות שלא צפיתי.
📌 אובדן שלא ידעתי להכיל.
📌 רגעים שבהם האמונה התערערה, והאור שהחזקתי כל כך חזק – כבה.
פתאום, כל הפנטזיות הילדות שלי על עולם בטוח, מואר, שבו הכול מסתדר – התנפצו מול מציאות שלא תמיד משחקת לפי החוקים שלי.
ואז הבנתי.
החיים הם ריקוד אינסופי בין סדר לבלגן
יש את הסדר – המקום שבו הכול יציב, צפוי, בטוח.
שבו המשפחה מתכנסת סביב השולחן, שבו הרגלים מחזיקים אותי, שבו יש מסגרת שנותנת ביטחון.
ויש את הבלגן – המקום שבו הקרקע נשמטת מתחת לרגליים, שבו הכול מתערער, שבו רגע אחד יכול לשנות הכול.
וכשאני עומדת מול הבלגן, יש לי בחירה:
📍 להרגיש קורבן, לקוות שמשהו מבחוץ יציל אותי.
📍 להילחם בו, להתכחש לו, להיאחז בסדר שכבר לא קיים.
📍 או… להבין שבתוך הבלגן עצמו מסתתר האוצר.
למצוא את האוצר שהאתגרים שומרים עליו
בכל כאב, בכל טלטלה, בכל אובדן – מסתתרת מתנה.
לא מתנה עטופה יפה, לא משהו שקל לראות באותו הרגע – אבל משהו שמחכה להתגלות.
🔥 מתחת למחלה – יש ריפוי עמוק יותר.
🔥 מתחת לפרידה – יש אפשרות לאהבה חדשה, מדויקת יותר.
🔥 מתחת לאובדן – יש חיבור למהות שמעבר לחומר.
🔥 מתחת למשבר כלכלי – יש דלתות חדשות לשפע שלא דמיינתי.
אבל בשביל לקבל את האוצר – אני צריכה אומץ.
📌 אומץ להסתכל לכאב בעיניים, ולא לברוח.
📌 אומץ להאמין שגם אם הכול נראה שחור – יש אור מעבר לזה.
📌 אומץ לשחרר את הציפייה שמישהו אחר יציל אותי, ולהיות זו שקמה להתמודד עם האתגרים של חיי.
החיים האמיתיים דורשים אומץ
לא החיים שבהם הכול מושלם ומסודר,
לא החיים שבהם אני מתחבאת מאחורי אשליה של חיוביות אינסופית,
אלא החיים שבהם אני מוכנה להרגיש הכול – את העוצמות, את השבירות, את הכאב, את הריפוי.
כי רק מי שמסכימה להסתכל לאתגרים בעיניים – מגלה את האוצרות שהם מחביאים.💛✨
