התעוררות מאוחרת – אך מדויקת בזמן
פעם, כשהייתי ילדה, המילה "לימודים" נשמעה לי כמו משקולת. שיעורים, מחברות, מורות שדורשות קשב – כל זה הרגיש כמו עולם שלא מדבר בשפה שלי. לא היה בי רעב לדעת, לא סקרנות, לא כמיהה. המחשבה שאשב מרצוני החופשי ללמוד – נראתה אז רחוקה כמו כוכב.
והיום? אני לומדת. לומדת באהבה, בשקדנות, מתוך תשוקה שממלאת כל תא בגופי. לא כי צריך, אלא כי אני רוצה. לא כדי להוכיח משהו לאף אחד – אלא כי הנשמה שלי מבקשת לדעת. והידיעה הזו, שהיא מתעוררת בי דווקא עכשיו, בגיל בוגר, מרגישה מדויקת. כמו פרח שלא פרח באביב – אך בחר לפרוח דווקא בסתיו. ואין לזה מחיר.
בפרק הראשון של הקורס "אדם כיציר מחשבותיו", אני נחשפת לעוצמה שמונחת בתוך דבר אחד פשוט – המחשבה. כמו שג'יימס אלן כתב, וכמו שחוזרים ואומרים לי בשיעור:
"כפי שמקורו של הצמח הוא בזרע, כך מקורו של כל מעשה – במחשבה."
המחשבות שבי הן הזרעים שמצמיחים את חיי. וכמו גינה – אם לא אנכש את העשבים השוטים, אם לא אשקה את מה שראוי לפרוח – יצמח בי מה שלא ביקשתי. כמה פשוט, וכמה עמוק.
יש בי הרגלים ישנים. מחשבות אוטומטיות. כאלה ששנים חיו בי בלי שאבחין. הדיבור הפנימי שלי, האמונות שלי על עצמי, על אהבה, על הצלחה – כמו דיסקים שמתנגנים ברקע שוב ושוב. אבל עכשיו – אני לומדת לשים לב. להחליף דיסק. להניח מוזיקה חדשה, ולהקשיב לה שוב ושוב, עד שתהפוך לשלי.
כדי שזה יקרה, אני צריכה להסכים "לשרוט" את הדיסק הישן. כלומר – להסכים לראות כמה כואב לי כשהוא מתנגן. כמה זה כבר לא משרת אותי. והכאב הזה – הוא לא אויב. הוא המורה שלי.
שלוש תכונות אנחנו מתבקשות לפתח בלימוד הזה – שקדנות, ניתוח פנימי, והתנסות.
בהתחלה זה לא קל. להתבונן פנימה, לנתח דפוס, להודות באמת – דורש אומץ. אבל כמו ללמוד לנהוג, זה משתפר עם הזמן.
ואז, כשאני מבינה משהו, אני יוצאת אתו אל החיים – מתנסה. נופלת וקמה. לומדת עוד.
אליהו סיפר בשיעור על רב חובל שכפת את עצמו למפרש, כדי לא להיסחף אחר שירת המכשפה, כמו כל המלחים שנטבחו לפניו. הסיפור הזה נגע בי. כי גם אני, בדרכי, כובלת את עצמי היום למה שחשוב לי. אני בוחרת שוב ושוב לזכור את הדרך, גם כשעולה הפיתוי לברוח להרגלים ישנים. כי אני יודעת מה יש מעבר למערבולת.
ולבסוף – אולי התובנה שהכי נגעה בי – היא שאין דבר כזה "כישלון". כל טעות, כל נסיגה, כל חזרה לדפוס ישן – היא הזמנה לחמלה. לא להכות את עצמי, לא לשפוט. רק לראות, להבין, ולבחור אחרת.
כי אני כבר לא אותה ילדה שלא רצתה ללמוד. אני אישה מתעוררת, גן שמתחיל לפרוח. ומיום ליום, אני מגלה שבלב כל מחשבה שלי – מסתתרת האפשרות ליצירה חדשה.
