✨ פרק 9: לנוח בתוך האמונה – כשהעשייה באה ממקום מחובר, לא ממאבק
יש רגעים שבהם אני בוחרת לא לעשות כלום.
לא לתקן, לא למהר, לא לדחוף קדימה.
פשוט לעצור.
להניח את הראש על כרית האמון, ולנשום.
פעם זה היה מרגיש כמו כישלון.
כאילו אם אני לא מתאמצת, אני לא מתקדמת.
אבל היום אני יודעת:
יש תנועה גם בעצירה.
יש ריפוי שמתאפשר רק כשאני מפסיקה לרוץ.
בתוך השקט הזה, שבו אני לא מתכננת ולא מתעקשת, קורה משהו עמוק.
הגוף נרגע. הלב מתרחב. המחשבות מתבהרות.
אני לא מוותרת , אני מתמסרת.
הבנתי שלא כל פעולה נובעת מאמונה.
לפעמים עשייה באה מתוך פחד , מלהישאר במקום, מלהרגיש חולשה, מלהחמיץ.
אבל כשאני פועלת מתוך חיבור ,אני לא צריכה להילחם.
אני פשוט נובעת.
יש כוח בשקט.
יש אמת שעולה רק כשאני מפסיקה לדבר.
יש פתרונות שמגיעים רק כשאני מפסיקה לחפש.
דווקא במקום שבו אני שוכבת על הספה, מביטה בעננים, שומעת את פעימות הלב שלי בלי לרוץ לשום מקום ,אני מרגישה הכי קרובה לעצמי.
הכי קרובה לאמונה.
אני לא צריכה להוכיח כלום.
אני רק צריכה לזכור ,
שגם המנוחה היא חלק מהמסע.
ושהנשימה הפשוטה הזו, כאן ועכשיו , היא הסכמה להאמין.
