כשאני מאזינה לגוף, לנשימה וללב – אני מגלה שהריפוי האמיתי נולד משחרור עדין ומתנועה מתמדת של חיים.
המסע שלי אל הריפוי לימד אותי שתנועה, שחרור וגיוון הם מפתחות לחיים בריאים ומלאים. כשאני משחררת רעלים בגוף ובלב, מאזנת את האנרגיה ומדברת את האמת שלי, הריפוי קורה מעצמו, בשקט ובאהבה.
בכל פעם שאני עוצרת ומקשיבה, אני מבינה עד כמה התנועה היא מהות החיים, לא רק התנועה שבחוץ, אלא זו המתרחשת בתוכי. כשזרימה נעצרת, כשמשהו נחסם, מתחילים להיווצר רבדים של פסולת, פיזית ורגשית. הגוף שלי מזכיר לי בעדינות, דרך סימנים קטנים, שהוא זקוק לשחרור, לנשום עמוק, להזיע, לעכל, ולתת לאור לחדור פנימה.
הבנתי שגם אם אני בוחרת בקפידה את המזון שלי, נושמת אוויר נקי ומטפחת את הגוף, אם המערכת שלי במתח, הריפוי נבלם. העבודה המדיטטיבי הפכה עבורי לכלי עוצמתי שמרגיע את מערכת העצבים, משחרר עומסים ומאפשר לגוף לשוב ולהזין את עצמו. למדתי שאיזון אמיתי של המרכזים האנרגטיים, הצ’קרות- לא תלוי רק בהנחיה חיצונית, אלא ביכולת שלי לשבת בשקט, בעיניים עצומות, ולכוון אהבה ותשומת לב למקום הזקוק להן.
המסע הזה הביא אותי להבין שגיוון הוא לא רק מפתח לאימון השרירים הפיזיים, אלא גם לאימון הלב והרוח. כשאני משנה את זווית המבט שלי, שואלת שאלות חדשות ומתרגלת דרכים שונות להתחבר פנימה, אני מגלה רבדים שלא הכרתי בעצמי. לפעמים, כל מה שנדרש זה להחזיק במילה אחת לאורך זמן, "אהבה", "רפואה" ולתת לה להיפתח בתוכי כמו פרח אל השמש.
גיליתי שהריפוי לא מתחיל רק בגוף, אלא במילים שאני בוחרת לומר, בדברים שאני משתפת ובאומץ לשחרר את מה שכבר לא משרת אותי. כשאני מדברת את האמת שלי, משחררת את הכאב וממלאת את המרחב הפנימי באור, אני יוצרת את התנאים לריפוי עדין, עמוק ומתמשך.
