איך באמת משנים חיים ? גם את שלי, וגם של אחרים
שינוי לא קורה במאמץ, הוא קורה כשאני לומדת להכיר את עצמי באמת. שלושה רבדים של שינוי שפותחים שער לחיים חדשים.
יש רגעים שבהם אני עוצרת ושואלת את עצמי:
מה בעצם גורם לשינוי אמיתי לקרות?
איך קורה הרגע הזה שבו משהו בי נפתח, והחיים לובשים צורה חדשה?
אני לומדת שוב ושוב, ששינוי הוא לא רק דבר קבוע בעולם , הוא גם בלתי נמנע.
וכשאני לא משתנה, לא מתעדכנת עם החיים, לא מתאימה את עצמי לנסיבות ולתנועה החדשה שנולדת ,אני סובלת. פשוט כך.
אבל שינוי, לאורך השנים, קיבל שם קצת מאיים.
מדברים עליו בעיקר במונחים שטחיים:
על שינוי הרגלים, על כוח רצון, על פעולות קטנות שצריך "לכפות" על עצמנו.
וזה מתיש.
כי שינוי שבא ממאמץ תמידי ,מחזיר אותי אחורה.
אני לומדת שמי שרוצה שינוי אמיתי ומתמשך, צריכה להבין משהו עמוק יותר:
את הטבע האנושי.
כשאני מכירה את טבע האדם, אני כבר לא מאשימה את עצמי שאני לא מצליחה להשתנות בין לילה.
אני מבינה למה אני פועלת כמו שאני פועלת, ואני לומדת לצפות מראש גם את הקשיים וגם את נקודות ההיפתחוּת.
וזה הרגע שבו התמונה משתנה.
שינוי מתרחש בכמה רבדים
כדי לגעת בשורש, אני מתבוננת בשלושה רבדים עיקריים של שינוי:
הרגלים ומיומנויות מנטליות
זה הרובד הראשון והוא גם אחד הקשים ביותר.
לשנות הרגלים זו דרך שמצריכה סבלנות, עדינות, ובעיקר , אחד קטן שמזיז את הכול.
אני בוחרת הרגל רך ופשוט , כזה שמתחבר לטבע שלי,
כמו להקדיש 10-15 דקות ביום ל"זמן ריפוי" אישי, מדיטציה, הליכה שקטה, יומן כתיבה.
וכשזה משתלב אצלי באופן טבעי , כמעט אוטומטי , השינוי מתחיל לחלחל.
עוד בתוך הרובד הזה, אני לומדת מיומנויות מנטליות, כמו:
- זיהוי: היכולת לראות את עצמי מבפנים.
לפתח מודעות על שמתבוננת במחשבות, רגשות, דפוסים, כאילו הייתי רואה את עצמי בצילום רנטגן פנימי.
זו ראייה שמאפשרת לי בחירה חדשה ,ברגע האמת. - שחרור ספונטני: כשאני מזהה בתוכי "יודין" , אותו גרעין לא פתור, כואב, שמחזיק דפוסים עמוקים, אני נוגעת בו בעדינות.
לומדת לשחרר מהשורש, ולא רק לחבוש את הסימפטומים.
וזה כל ההבדל בין שינוי חיצוני, לשינוי טרנספורמטיבי.
אמונות יסוד ותפיסת המציאות
הדלאי לאמה אמר פעם:
"כאב הוא חלק מהחיים. הסבל – הוא הפרשנות שלנו למה שקרה."
ואני מסכימה אתו לגמרי.
יש כאב ויש את הסיפור שאני מספרת עליו.
וכשהסיפור הזה מלא באשמה, ביקורת, או אמונות מגבילות , אני נכנסת לסבל מתמשך.
למערכת עצבים תקועה. לסטרס, לעייפות, לעצב שלא מרפה.
הבשורה הטובה? אמונות אפשר לשנות , לפעמים ברגע.
אבל כדי שזה יקרה, אני צריכה לזהות את אותן אמונות שנצרבו בי בילדות, או נאספו בדרך.
כמו האמונה: "אני לא מספיק טובה."
פעם, היא אולי דחפה אותי להצטיין.
אבל היום, היא מצמצמת לי את הנשימה.
שוללת ממני את החופש להיות.
כשאני מזהה את האמונה הזו, ומשחררת את ה"יודין" שמאחוריה ,משהו עמוק מתרכך.
ונולדת בי אמונה חדשה:
אני ראויה. אני שלמה. אני חופשיה.
קשרים וסביבה תומכת
אין לי דרך לעשות שינוי עמוק , אם אני נשארת לבד.
אני צריכה מרחב, קהילה, אנשים שמאמינים בי גם כשאני שוכחת.
כי גם האנשים הכי אהובים עליי, רגילים לראות אותי בדרך מסוימת.
והרבה פעמים הם לא יכולים לראות אותי משתנה ,
פשוט כי הם בעצמם לא מכירים ברובד הזה בתוכם.
אז אני בוחרת סביבה שמרימה אותי.
שמשקפת לי את הגובה האמיתי שלי.
שזוכרת לי את הכוונה גם כשאני שוכחת אותה.
סביבה שמאפשרת לי ליפול , ולקום מחדש.
לחגוג רגעים קטנים של ניצחונות.
להזכיר לי שוב ושוב: אני בדרך.
אז למה זה לא עבד לי עד עכשיו?
אם ניסיתי להשתנות ולא הצלחתי, זה לא כי אין לי כוח רצון.
ולא כי אין לי מוטיבציה.
זה פשוט כי לא תמכתי את השינוי שלי בכל שלושת הרבדים:
- לא עבדתי על הרגלים ומיומנויות.
- לא פתחתי אמונות מגבילות.
- ולא יצרתי לעצמי סביבה תומכת באמת.
אבל עכשיו, כשאני רואה את זה ברור , יש לי בחירה.
יש לי דרך.
יש לי שער לאהבה חדשה בחיי.
