המילים שמרפאות – כוחו של הכתיבה
המרפסת הייתה שקטה, האוויר נעים, והשמש השוקעת צבעה את השמיים בגווני זהב ורוד. ישבתי שם, מביטה אל האופק, וחושבת על הדרך שעברתי. הגוף שלי סימן לי אינספור פעמים שהוא זקוק להקשבה, אך רק לאחר משבר עמוק הבנתי עד כמה הוא חכם ומדויק.
הגוף לוחש – האם אני מקשיבה?
במשך שנים האמנתי שחולי מגיע במקרה, שזו תקלה מקרית, גזירה שאין לי שליטה עליה. אך ככל שלמדתי והתעמקתי, נחשפתי לתובנה חדשה: הגוף הוא מערכת חכמה, הפועלת ללא הרף כדי לרפא את עצמה.
כשהגוף נחתך – הוא יודע מיד כיצד לאחות את הפצע. כאשר נחשפים לרעלים – הוא פועל לנקות את עצמו. אך במקום לראות בכך ברכה, פעמים רבות כעסתי עליו. ניסיתי להשתיק את הסימפטומים, להדחיק את האי-נוחות, במקום לעצור ולהקשיב.
ההקשבה שהובילה לריפוי
יום אחד, לאחר תקופה ארוכה של עייפות בלתי מוסברת וכאב טורדני, הבנתי שמשהו עמוק יותר דורש את תשומת ליבי. הרופא המליץ על טיפול תרופתי, אך בתוכי הרגשתי שהפתרון האמיתי טמון במקום אחר.
התחלתי להקשיב – לא רק לגוף, אלא גם לנפש. התבוננתי פנימה ושאלתי: מה מנסה הכאב הזה לומר לי? אילו רגשות אני מחזיקה בתוכי ללא ביטוי?
תחילה, ביקשתי סליחה.
💖 סליחה מגופי שהזנחתי.
💖 סליחה על הלחץ הבלתי פוסק שהעמסתי עליו.
💖 סליחה על הביקורת העצמית שאכלה אותי מבפנים.
עם כל סליחה, חוויתי הקלה. בהדרגה, הבנתי שכל כאב הוא מסר, שכל חוסר איזון גופני משקף חוסר איזון פנימי.
המילים שמרפאות – כוח החמלה
למדתי את כוחה של החמלה. כשהפסקתי להילחם בעצמי, כשהנחתי לרגשות אשמה ולכעסים – הרגשתי איך תהליך הריפוי מתחיל.
🌿 התחלתי להזין את הגוף שלי באוכל טוב, מלא חיים ואנרגיה.
🧘♀ אפשרתי לעצמי לנוח, לנשום, לשהות ברגע.
📝 התחלתי לכתוב לעצמי מילים טובות, מילים שמרפאות, מילים שמחליפות את הביקורת באהבה עצמית.
ברגע שהתודעה השתנתה – הגוף הגיב בהתאם.
כוח הדמיון והאמונה
למדתי גם את כוחם של הדמיון והאמונה. עצמתי עיניים, דמיינתי את עצמי בריאה, שמחה, מלאה באנרגיה. ראיתי את התמונה הזו בעיני רוחי עד שהתחלתי להרגיש אותה בגופי. מחשבותיי השתנו, וכשהן השתנו – גם המציאות החלה להשתנות.
בריאות היא הרמוניה פנימית
הבנתי שהבריאות אינה רק היעדר מחלה – היא חיבור פנימי, זרימה, איזון בין גוף לנפש.
💫 כשהפסקתי להילחם,
💫 כשהתחלתי לאהוב את עצמי,
💫 כשהקשבתי למה שהגוף שלי באמת צריך –
הוא הגיב אליי בהתחדשות, בשלווה, ובחיים חדשים.
תודה לגוף שלי, תודה לנפש שלי
הבטתי שוב בשקיעה, והרגשתי הודיה אמיתית. ידעתי שהמסע שלי עדיין נמשך, אך הפעם לא מתוך פחד – אלא מתוך אהבה, חיבור פנימי וביטחון בדרך.
כי ברגע שלומדים להקשיב, הגוף לוחש את כל התשובות. 💖✨
