להיות הקברניט של ספינת חיי ⛵
להיות הקברניט של ספינת חיי — זו אחת ההחלטות העמוקות והמשמעותיות שאני יכולה לקבל עבור עצמי. זו מתנה יקרה מפז, שפות שער לעולם שלם של חופש פנימי, תנועה וצמיחה.
הכול מתחיל בהחלטה פשוטה: להעלות את הסטנדרטים שלי.
מה אני מכניסה לגוף שלי? איך אני מדברת עם עצמי ועם אחרים? איך אני בוחרת לראות את המציאות, לנהוג בזולת, ליצור, לעבוד, לאהוב?
בכל פעם שאני בוחרת להרים את הרף – אפילו במשהו קטן – מתרחש בי שינוי עמוק.
אני צריכה אנרגיה. אני צריכה אחריות.
אני צריכה לקחת אחריות, אני צריכה להסכים להסתכל לעצמי בעיניים – ולהנהיג את החיים שלי באמת.
אני מבינה שכולנו הקברניטים של הספינה שלנו. רק שהשאלה האמיתית היא:
איזו מין קברניטה אני?
האם אני שמה יד על ההגה, בוחרת כיוון, מתמודדת באומץ עם רוחות וגלים?
או שמא אני נרדמת ליד ההגה, נותנת לו לנווט במקומי?
כי אם אני לא נוכחת על ההגה – מישהו אחר ינהיג במקומי.
התאגידים, המדיה, הפחדים של אחרים – כולם מחפשים אותי אל עבר הימים שלהם.
האחריות היא שלי.
אני לא תמיד מושלמת. אני לפעמים מתכנסת פנימה, נוגעת בעצב.
אבל אני כבר לא בורחת ממנו – אני לומדת לעבוד אתו.
אני לומדת שהעצב הוא כמו אדמה לחה שמבקשת להבשיל חיים חדשים.
מתוך העצבות צומחת תנועה של התחדשות, של עומק ושל הבשלה.
אני רואה איך כל רגש — אפילו הקשה ממך — נושא בתוכו זרע של טוב.
כל עוד אני מקשיבה לו במקום לברוח ממנו, הוא יכול לגרום לריפוי.
אני מבינה אנחנו חיים בתוך אשליה – "המטריקס" של החיים, ההרגלים, הדפוסים הגנטיים והתרבותיים.
אבל בדיוק בגלל זה, אני בוחרת לגדול מעליהם.
להפסיק להיות תוצר של המקום שבו גדלתי, ולבחור מי אני עכשיו.
לא מה אמרו לי להיות. לא מה מצפים ממני. אבל מה הלב שלי אומר.
וזה דורש עבודה.
זה דורש שאבחר לבחור מחשבה שמרימה אותי, שבמקום הישרדות – בוחרת התפתחות.
זה דורש שאפנה מקום למהות שלי, ולא למה שיחשבו עליי.
אני לומדת לשאול: מהו הוויז'ן שלי? לאן אני שטה?
כי להיות קברניטה, זו לא רק מטאפורה — זו מציאות חיה, יומיומית.
לקחת אחריות על כל התחום בחיי.
לזכור שהמחשבות שלי יוצרות את המציאות שלי.
מחשבה הופכת לרגש, גורם פעיל, פעולה יוצרת תוצאה — ואני הבוראת של כל זה.
ואם יש תנועה אחת שמסמלת את הרגע הזה — זה להתגבר .
כל פעם שאני מצליחה להתגבר על פחד, דחייה או כאב – הגיבורה שבי מתעוררת.
היא נעמדת איתי, איתנה, ומזכירה לי את מי שאני.
לקחת אחריות זה להפסיק להאשים.
זה לא רק לדעת, לפעול מתוך הידיעה שהכול מתחיל מבפנים:
מחשבות, הדיבור, הרגש, המעשים.
אני יוצרת את המציאות שלי.
וזה מסע.
מסע אמיתי.
מסע שבו אני שמה ידיים על ההגה, מביטה קדימה, ובוחרת — בכל יום מחדש —
להיות הקברניט של ספינת חיי.
