לאהוב את עצמי מבפנים החוצה
כותרת משנה: מהביקורת העצמית אל החיבוק הפנימי שמרפא
תקציר לפוסט:
כילדה שגדלה בתחושה שאני "מלאה מדי", חיי הסתובבו סביב ציר אחד – הגוף שלי. שנים של ביקורת עצמית ושיפוט הובילו אותי למסע עמוק של עבודה פנימית והתפתחות אישית. שם גיליתי שהגוף שלי מקשיב לי: כשהייתי שופטת אותו הוא התכווץ, וכשהתחלתי לאהוב אותו – הוא השתנה. זהו סיפור על הדרך שבה למדתי להפוך שנאה עצמית לאהבה פשוטה, ועל הנס שקרה כשבחרתי להעניק לעצמי חיבוק מבפנים.
כילדה גדלתי בתחושה שאני מלאה. לא משנה מה אמרו לי, או כמה ניסו להרגיע אותי – בתוכי הרגשתי גדולה מדי, לא מתאימה.
מהר מאוד למדתי שהמילה "שמנה" היא לא רק קשורה למשקל, אלא לאייך שאני רואה את עצמי בעיני עצמי. והראייה הזו צבעה את חיי בצבע אחד בלבד – כל מה שסובב סביב הגוף שלי. בגדים, אוכל, מפגשים חברתיים, ובעיקר – היחסים שלי עם עצמי.
תקופה ארוכה הערך העצמי שלי הצטמצם לציר אחד: שמנה או לא שמנה. ושם, בתוך הציר הזה, איבדתי חלקים שלמים ממני.
המהפך התחיל כשהתחלתי במסע פנימי – עבודה, התבוננות, למידה והתפתחות אישית. בתוך התהליך הזה למדתי שיש ארבעה גורמים מרכזיים שמשפיעים על כמות השומן בגוף שלי. שניים מהם מוכרים לכולן – תזונה וכושר. שניהם דורשים התמדה, עבודה והרבה כוח רצון. אבל שניים נוספים כמעט ולא מדברים עליהם – והם אלה שיכולים לשנות הכל, בלי מאבק, בלי מלחמה פנימית.
הבנתי שהגוף שלי מקשיב. הוא שומע את כל המחשבות שלי, את התחושות שלי, והוא מגיב להן. כל מבט במראה עם תחושת גועל או ביקורת הופך לפקודה ביולוגית – הגוף שומע אותי אומרת: "אני לא מספיק", ואז שולח שומן דווקא למקום שבו אני מרגישה חסרה. הגוף פשוט מנסה "להגדיל" את המקום שלא מרגיש מספיק, כדי לתקן.
כשהבנתי את זה, משהו התהפך בתוכי. במקום להילחם בבטן שלי, בירכיים שלי או בכל חלק אחר, החלטתי לנסות לתת להן אהבה. כמו שהייתי רוצה לתת לילדה שלי – חיבוק, מילה טובה, נוכחות עדינה.
התחלתי תרגול קטן: פעמיים ביום לעמוד מול המראה, ללטף את הבטן שלי, ולהגיד לה שהיא יפה, שהיא מדהימה בדיוק כמו שהיא. לא להבטיח שאשנה אותה, אלא פשוט לאהוב אותה כמו שהיא עכשיו.
וכמו נס קטן, שלושה שבועות אחרי – הבטן שלי התחילה להשתנות. בלי דיאטה קיצונית, בלי תוכניות אימונים מפרכות. פשוט מתוך אהבה.
היום אני מבינה שתזונה נכונה חשובה, כושר חשוב, וריפוי של אכילה רגשית הוא חלק משמעותי במסע. אבל כל זה חייב לנבוע לא ממקום של מלחמה בעצמי – אלא מתוך הענקה לעצמי. מתוך אהבה.
אהבה היא לא קישוט. היא הכרחית לריפוי, היא חלק בלתי נפרד מהיכולת שלי לשחרר משקל עודף, מהיכולת שלי להרגיש שלמה ומספיק.
אז אני מאתגרת גם אותך: בכל מבט מול המראה, במיוחד מול החלקים שאת רגילה לשפוט, נסי להביא אהבה. ללטף, לחייך, להגיד תודה. דווקא הם – אותם חלקים שאת מנסה להסתיר – הם הכי צמאים לאהבה שלך.
