לאסוף רגעי אושר 🌺
ביום הולדתי בשנת 2025, בשמיני בינואר, קיבלתי מתנה שלא דומה לשום דבר אחר. לא תכשיט נוצץ, לא בושם יוקרתי ולא ארוחה במסעדה. קיבלתי ספרון קטן וקסום מבתי אוריאן האהובה. שמו היה "לאסוף רגעי אושר", וברגע שפתחתי אותו – הרגשתי שהיא קלעה בדיוק למרכז ליבי.
בתוך דפים פשוטים הסתתרו שערים לעולמות שלמים. זה היה כמו רמז עדין מהיקום, חיזוק מדויק למסע שאני כבר צועדת בו – מסע של התפתחות אישית, צמיחה תודעתית, וריפוי עמוק שמתחיל מבפנים. הבנה אחת חוזרת אליי שוב ושוב – האושר שלי לא תלוי בדבר שבחוץ. הוא גר בי, בתוכי, ממש כאן.
אני זו שבוחרת לאן להפנות את מבטי.
אני זו שבוחרת מה להעצים – כי מה שארווה במים, הוא זה שיצמח בי.
365 ימים.
כל יום – תרגול קטן, מחשבה, שאלה.
רגע קטן של כוונה, של נוכחות.
הספרון הפך ללוויה יומית שקטה. מורה פנימי. מַפְתֵּחַ עדין להרגלים חדשים.
הרגלים של תשומת לב. של הקשבה לעצמי. של בחירה מחודשת, בכל יום, בלהיות נוכחת.
לאהוב.
להרגיש.
להוקיר.
לנשום.
אני מתרגלת לשאול את עצמי שאלות שלא העזתי לשאול בעבר:
האם אני מאושרת באמת?
האם אני מרשה לעצמי לחוות אושר – לא כתוצאה מהשגת מטרה, אלא פשוט כנוכחות של הלב?
האם אני רואה את האושר הקטן שבקיים – ולא רק את זה שתלוי בעתיד מדומיין?
ולפעמים, מגיעה גם שאלה אחרת. שאלה שנשאלת בשקט, בלב סדוק מעט, בין גל וגל:
למה אני מסרבת להיות מאושרת?
זו שאלה כנה. לפעמים קשה להכיר בכך שאני בוחרת – גם אם לא במודע – להיאחז בכאב, בזיכרונות ישנים, בחוסר, במרירות.
אבל באותה נשימה, אני נזכרת: יש לי כל כך הרבה סיבות לאהוב את חיי.
אני זכיתי באהבת אמת.
הייתי (ועדיין אני) נאהבת.
יש לי ילדים ונכדים אהובים שממלאים את עולמי.
אני עטופה במשפחה תומכת וחברים שמלווים אותי בדרך.
החיים שלי, עם כל גווניהם, הם שיר שלם.
ועדיין, חלקים מסוימים – אלה הכואבים, המודחקים, הסתומים – מבקשים את אהבתי.
הם מבקשים שאאיר אותם, שאקשיב, שאנשום לתוכם – כדי שאוכל לשחרר, באמת.
אני לומדת שריפוי אמיתי קורה כשאני נותנת לעצמי להיות בדיוק כפי שאני, בלי מאבק, בלי התנגדות.
כשאני לא מנסה להיות מישהי אחרת, לא מחפשת לתקן כל פגם – אלא רק מבקשת לחזור הביתה.
ללמוד לאהוב את עצמי כפי שאני – גם בפגיעות, גם בחולשה, גם כשאני לא יודעת.
וככל שאני עושה זאת, אני חשה חיבור מחודש.
ללב שלי.
לבריאה.
לרגע הזה, שבו האושר לא נמדד – הוא פשוט נוכח.
ואז באים הרגעים הקטנים.
אלה שנאספים בלאט, וביחד יוצרים חיים שלמים:
התרגשות גדולה עם השקת האתר החדש שלי, "שער לאהבה" – כמו הגשמת חלום שצמח מתוך כאב והפך לריפוי.
יום הולדת מתוק שהחל במתנה חלומית מרוני – יום פינוק, עיסוי, רגעים של נחת לגוף ולנשמה.
ערב מרגש עם חברה קרובה במסעדה חגיגית, שיחה עמוקה בין שתי נשמות קשובות.
ברכות חמות מילדיי, ממשפחתי ומהחברים – מילים שמחממות את הלב.
ושיחת וידאו אחת, מפתיעה ומרגשת, שסגרה את היום באור ענק.
אני נזכרת שהאושר לא מחכה לי מחר.
הוא לא שם – אחרי שאסיים, אחרי שאשיג, אחרי שאשתנה.
הוא כאן.
הוא תמיד היה.
ברגע הקטן שבו אני בוחרת להרגיש תודה.
ברגע שבו אני מביטה בשמיים ונושמת.
ברגע שבו אני מחבקת את עצמי, פשוט כך.
אני מבטיחה לעצמי: להמשיך לאסוף רגעי אושר,
להוקיר תודה,
לחיות מתוך שמחה,
ולזכור בכל יום –
אני ראויה לאהוב ולהיות מאושרת.
תודה על הדרך,
תודה על המתנות,
תודה על הלב שלי – שבוחר כל יום מחדש, לחיות באור. 💖
