Skip to content
דף הבית » משפחה ואהבה » חוויות אישיות » להישאר במרכז שלי כשהעולם רועש

להישאר במרכז שלי כשהעולם רועש

    למצוא את השקט הפנימי בתוך סערת החיים

    בתוך מציאות רועשת ומלאת טריגרים, אני לומדת לעצור, לנשום, ולבחור אחרת. להחזיק את המרכז שלי ולהפוך לאי של יציבות, חיבור ושקט גם כשבחוץ סוער.

    איך אני בוחרת בשקט פנימי גם כשהכול סביבי סוער

    השנתיים האחרונות בישראל הביאו איתן כל־כך הרבה סטרס, מתח ואי-ודאות. נדמה שהכול רועש יותר, החדשות, הרחוב, השיחות בבית, הלחץ בעבודה.
    ובתוך כל זה אני נקראת להמשיך לתפקד כאמא, כחברה, כבת משפחה.

    אבל כשהמערכת שלי מוצפת, כל טריגר קטן נדלק מיד.
    מילה אחת מהילדה, והבטחות ישנות שלא אתפרץ, נשברות.
    הערה מבן, והלב נסגר ונכנס למגננה.
    גם בעבודה, משהו קטן משתבש, ואני מרגישה איך גל של כעס וייאוש מתחיל להיסחף בתוכי.
    ואם במקרה הדלקתי חדשות, המתח רק מתעצם עוד יותר.

    האמת הפשוטה היא: בתקופות כאלה אני מופעלת הרבה יותר. וזה לא חולף מעצמו. להפך, ככל שהמציאות מאתגרת יותר, כך ההשפעות חודרות עמוק יותר פנימה.
    חרדה מצטברת.
    כעסים שלא עובדו.
    ייאוש, קיטוב ואי-ודאות.

    ואז אני עוצרת ונזכרת, כאן נכנסת המודעות.

    כשאני בוחרת להקשיב לעצמי, לעצור לרגע, לנשום עמוק, לזהות את הטריגרים ולהבין את הצרכים שמסתתרים מאחוריהם, אני מגלה שיש לי בחירה.
    אני נזכרת במתנה האדירה הזאת, הבחירה שלי.

    במקום להיגרר אחרי האוטומטים, אני יכולה לעצור, לנשום, ולבחור אחרת.
    זו לא עוד טכניקה להתמודדות עם לחץ. זו מיומנות חיים.
    זה להרים את הראש מעל המים, ולפעמים אפילו לשגשג ולצמוח גם בזמנים קשים.

    ככל שאני במודעות ובאיזון, אני לא רק מצילה את עצמי ממערבולות כואבות וחיכוכים צורבים, אני גם הופכת לאי של יציבות לסובבים אותי.
    הילדים מרגישים אותי מיד, כשאני שקטה, הם נרגעים.
    מושפעים מהאנרגיה, כשאני באיזון, הם נפתחים.
    וגם בעבודה, כשאני מביאה בהירות במקום סערה, נולדים רגעים מפתיעים של שיתוף פעולה.

    אני מבינה שזו שליחות. לא רק להחזיק את עצמי מעל המים, אלא ליצור מרחב אחר. מרחב שיש בו יותר שקט, יותר חיבור, יותר יחד, יותר שפיות.

    וזה מתחיל תמיד בצעד אחד קטן: לעצור. לנשום. לבחור.

    להישאר במרכז שלי כשהעולם רועש
    דילוג לתוכן