להתמסר לרגע – סיפור על שינוי אמיתי
החיים שלי הם מסע מתמשך, מסע שאין בו קווים ישרים או שלבים מסודרים, אלא זרימה – בין רגעים, חוויות, נשימות. למדתי שבמסע הזה, אני לא באמת מאבדת דבר. אני פשוט מחליפה – אדם, מקום, זמן, חוויה. כל פרידה היא הזמנה לחוויה חדשה, וכל חוויה היא שיקוף של התודעה שלי ברגע הזה.
שינוי אמיתי, כך גיליתי, לא קורה מחר. הוא לא נמצא בעתיד דמיוני, וגם לא בעבר שחלף. שינוי אמיתי הוא פעולה של עכשיו. לא "אני רוצה", אלא "יש לי". לא "אנסה", אלא "אני עושה". כל פעם שאני נושמת לתוך הרגע הזה, בלי לברוח, בלי לדחות – אני יוצרת תודעה חדשה, מציאות חדשה.
כדי לאפשר לשינוי לקרות באמת, אני מתרגלת את מה שלמדתי – לעצום עיניים, לשבת בשקט, ולהרגיש את עצמי כבר חיה את מה שאני מבקשת. לא לחשוב על זה. להרגיש את זה. לחוש את השמחה, את הבריאות, את השפע כאילו הם כבר כאן. להתמסר. לאהוב את הרוח שלי כמו שמאהבים את הגוף. להיפגש עם האלוהות שבי, עם עצמי שמעבר לכל סיפור.
והדבר היפה הוא – שכשאני מתמסרת כך, המציאות מתחילה להתכוונן. דברים קורים. לא תמיד כמו שדמיינתי, לפעמים בדרכים אחרות לגמרי, אבל תמיד מדויקות.
כדי לאפשר לזה להתרחש, אני נזכרת באמנות האפשרות – The Art of Allowing. אני מרפה מהצורך לדעת בדיוק איך יקרה כל דבר, איך תתגשם כל בקשה. אני לומדת לא לשלוט. אני פשוט נשארת פתוחה. פתוחה לאפשרות שדברים יכולים להסתדר בדרכים שלא תיארתי לעצמי. פתוחה להפתעה. פתוחה לטוב.
ולפעמים, כן – הדרך להגשמה יכולה לבוא גם דרך אתגר. כמו האישה שדמיינה הכנסה נוספת וקיבלה אותה… דרך קצבת מחלה. וזה לא מקרי. כי בתוך האתגר ההוא – חיכתה לה התעוררות, ריפוי, תהליך שיצר טרנספורמציה. אולי אפילו ייעוד חדש. היא הפכה למי שמלווה אחרים בריפוי.
כי כשאני מסכימה להרגיש כאילו כבר קיבלתי – המוח שלי מתחיל להתכוונן על התדר הזה. אני שוכנת בתוך האפשרות, עד שהיא הופכת לבית. ואני רואה – שינוי לא נמדד בגודל, אלא בעצם ההסכמה. להסכים לשבת עם עצמי, להסכים להרגיש, להסכים לדעת. לא להאמין – לדעת.
ואז, הספקות שבי מתמוססים. הפחדים מתרככים. ואפילו הסביבה שהטילה בי ספק – מתחילה לשאול אותי איך עשיתי את זה. איך יצרתי את השינוי.
התשובה שלי פשוטה: הסכמתי לדעת. הסכמתי להיות נוכחת באמת שלי ברגע הזה.
והיום, כשאני מביטה במראה, אני לא רק רואה אישה רגילה. אני רואה עולם שלם שמתהלך בגוף אחד. ואני יודעת – כל מחשבה שלי היא בריאה. כל מיקוד הוא מפתח. כל דמיון – שער למציאות חדשה.
