מסע אל עצמי
האם אני באמת במקום שבחרתי בו?
בתוך המסע האישי שלי, פעמים רבות מצאתי את עצמי מתמודדת עם שאלות עמוקות על מהות הבחירות שלי. האם אני באמת נמצאת במקום שאני בחרתי בו? האם הדרך שבה אני הולכת היא שלי, או שמא היא תוצאה של נסיבות חיצוניות?
באחד הרגעים המכוננים בחיי, מצאתי את עצמי בוהה באדם אחר, אדם שעושה בדיוק את אותו הדבר שאני עושה, ובכל זאת, משהו בו נראה שונה. הוא הקרין שלווה, עוצמה פנימית, ידיעה עמוקה. ושאלתי אותו:
"איך זה שאנחנו עושים את אותו הדבר, ואתה נראה כך, ואני נראית אחרת?"
הוא השיב לי בשאלה פשוטה:
"האם זה מה שאת רוצה לעשות?"
האם אני באמת בוחרת?
השאלה הזו הכתה בי כמו ברק. האם מה שאני עושה עכשיו הוא תוצאה של בחירה מודעת? האם אני פועלת מתוך רצון אמיתי או מתוך הרגל, פחד, או ציפיות של אחרים?
הרגשתי שכל מה שחשבתי שאני יודעת מתפרק ומתכנס לשאלה אחת: מי אני?
כך יצאתי למסע של גילוי, מסע שאין לו סוף, של חקר עצמי ושל סקרנות אינסופית כלפי החיים. למדתי שאושר אינו תלוי במה שקורה לנו, אלא בפרשנות הפנימית שלנו לאירועים. השיחה הפנימית שלנו, זו שמנהלת אותנו מתחת לפני השטח, היא המפתח לאושר.
חופש פנימי אמיתי
באחד מהמסעות שלי, מצאתי את עצמי יושבת על גג רכבת, כשהשמש שוקעת מצד אחד והירח המלא עולה מן העבר השני. התחושה הייתה של חופש מוחלט. אבל יחד עם החופש, הופיעה גם תחושת בדידות.
הבנתי שחופש אמיתי אינו רק חיצוני, אלא גם פנימי – היכולת לחיות בהרמוניה עם עצמי.
הקשבה פנימית וההרמוניה שבי
התחלתי לחקור את הדיאלוג הפנימי שלי, להקשיב לקולות השונים שמנהלים אותי. הבנתי שיש בתוכי קהילה פנימית – קול הלב, קול הבטן, קול הראש – וכל אחד מהם מנסה לומר לי משהו. לעיתים אחד מהם משתלט, לעיתים יש דיאלוג, ולעיתים מתעוררת חוסר הרמוניה.
הבנתי שעליי ליצור דיאלוג בין הקולות הללו, לתת לכל אחד מהם מקום מבלי להשתלט על האחר.
החיבור לגוף ככלי לעוצמה פנימית
תרגול מרכזי שלמדתי היה החיבור לגוף. כאשר אנו חוות מופעלות רגשית, הגוף יכול להיות עוגן שמחזיר אותנו לרגע הזה.
ברגעי סערה, למדתי לעצור, לקחת נשימה עמוקה, להרגיש את כפות הרגליים על הקרקע, לדמיין שורשים המשתרשים אל תוך האדמה. ככל שהעמקתי בתרגול, הרגשתי כיצד הוא מעניק לי יציבות פנימית, מאפשר לי להגיב מתוך נוכחות ולא מתוך תגובתיות אוטומטית.
כוחן של תנועות הגוף
בנוסף, חקרתי את כוחן של תנועות הגוף. כאשר אנו מרגישות סגורות, נסערות או מבולבלות, הגוף מגיב בהתאם – כתפיים שמוטות, נשימה שטחית, מבט מושפל.
למדתי שבאמצעות שינוי מכוון של שפת הגוף, ניתן לשנות את התחושה הפנימית. פתיחת הידיים לצדדים, זקיפת החזה, הרמת הראש – כל אלו יכולים ליצור שינוי בתחושה הרגשית.
הקשבה פנימית ואיזון רגשי
הבנתי שהשיחה הפנימית שלי יכולה להפוך נגישה, מודעת וחומלת. אם יש בתוכי קולות שאיני שומעת, הם ימצאו דרכים אחרות להתבטא – דרך רגשות עזים, דרך תחושות גופניות, ואפילו דרך כאבים פיזיים.
כל קול כזה מבקש מקום, הכרה, התבוננות. ברגע שהסכמתי להקשיב להם, התחלתי למצוא איזון.
לחיות בנוכחות מלאה
וכך, בכל פעם שאני עומדת בפני אתגר, אני עוצרת ושואלת:
- היכן אני כרגע?
- האם אני מחוברת לעצמי?
- האם אני מקשיבה לכל הקולות בתוכי?
- האם אני נותנת מקום למה שחי בי?
זהו מסע שאינו נגמר, מסע של למידה והתבוננות, של הקשבה והשתרשות, של נוכחות אמיתית. בכל יום אני מגלה עוד נדבך בתוכי, עוד אפשרות לבחור, עוד הזדמנות לפגוש את עצמי מחדש.
וכשאני מחוברת לעצמי, אני מחוברת גם לעולם שמסביבי, מתוך חופש אמיתי – חופש שהוא גם פנימי וגם חיצוני. ✨💫
