גברת מגונדרת – מסע הלב פרק תשיעי : אמנות הקבלה 🌀
אני יושבת מול היומן שלי.
תכננתי משהו אחר לגמרי ליום הזה.
משהו צבעוני, מלא רעיונות, מלא השראה.
אבל אז – המציאות השתנתה.
החיים אמרו לי "עכשיו לא".
ופתאום נזכרתי כמה מעט באמת בשליטתי.
יש בי דחף פנימי לתקן, לשנות, להבין, לפעול.
אבל יש גם ימים שבהם אין לי לא מה לתקן, לא מה להבין – רק להסכים לקבל.
לא תמיד קל לי עם זה.
הקול הפנימי שואל: "אם אני מקבלת – אני לא מותרת? אם אני לא מתנגדת – אולי אני מאבדת את הכוח?"
אבל אני מגלה, לאט ובשקט, שהקבלה האמיתית – היא לא חולשה.
היא חוכמה.
אני לומדת להניח לדברים שאין לי שליטה עליהם.
כמו פקק תנועה, או ביטול של פגישה, או תגובה של מישהו שציפיתי ממנו ליותר.
אני מתבוננת, מרפה מהשיפוט, נושמת פנימה, ושואלת:
מה קורה עכשיו? ומה אני בוחרת לעשות עם זה?
אני לא עוצרת את העולם – אבל כן בוחרת לא לבזבז אנרגיה על התנגדות חסרת תוחלת.
וזה, מתברר, לא מונע ממני לשנות. להפך.
הקבלה היא מה שמפנה בתוכי מקום לתנועה אמיתית.
גם כשאני עושה טעויות – כן, גם כשאני צועקת על הילד שלי או פועלת ממקום לא מדויק –
אני בוחרת לשחרר את הפרשנות.
אני מפסיקה להכות את עצמי.
ומסכימה לראות: כן, זה קרה.
ועכשיו – אני בוחרת אחרת.
והכי חשוב – אני לומדת להודות גם על הרגעים הפחות נעימים.
אני עוצמת עיניים, מדמיינת את עצמי מעל יער ירוק, עם מפל מים שוצף,
ומאפשרת ללב שלי להגיד: תודה.
תודה גם על הרגעים החשוכים – כי מתוכם למדתי לראות את האור.
הקבלה שלי היא לא כניעה.
היא הסכמה עמוקה להמשיך לחיות מתוך נוכחות, חמלה ובחירה.
