פרק 10 – לבחור בטוב כי הוא טוב
יש בי כמיהה עמוקה לטוב.
לא הטוב שמקבל מדליה, לא זה שמקבל "כל הכבוד",
אלא הטוב השקט.
זה שנבחר גם כשאף אחד לא רואה.
זה שפועל כי משהו בפנים יודע – ככה נכון.
אבל לוקח זמן לבנות את הקול הזה.
והשאלה היא – איך מלמדים ילד (ואת עצמנו) לבחור בטוב, לא כי חוששים מעונש, אלא כי הלב נמשך אליו?
קאנט כותב:
"לא די שאדם יהיה מתאים לכל מטרה – אלא עליו להגיע למקום שבו הוא לא יבחר בשום מטרה, אלא במטרות טובות בלבד."
והמילים האלה מהדהדות בי.
כי הן מזכירות לי שחינוך מוסרי אמיתי לא מחנך לצייתנות – אלא לחופש.
לא לפחד, אלא להבנה.
לא לפרס, אלא לאהבה של המעלה עצמה.
אני זוכרת רגע עם בתי, שבו גיליתי שהיא לקחה צעצוע קטן מחברתה בלי לבקש.
היא הייתה נבוכה. ניסתה להסביר. עיניה התחמקו משלי.
בתוכי עלתה הדחף להגיב – "זה לא בסדר", "ככה לא עושים", אולי אפילו להטיל עונש קטן.
אבל עצרתי. נשמתי.
ושאלתי אותה בעדינות:
"מה הרגשת כשעשית את זה?"
"חשבתי שהיא לא תשים לב…" היא לחשה.
"ומה את מרגישה עכשיו?"
"אני מרגישה שזה לא היה נכון."
המשפט הזה – שיצא מתוכה – היה שווה בעיניי פי מאה מכל עונש.
קאנט מזהיר: אם נעניש על מעשה רע וניתן פרס על מעשה טוב – הילד ילמד שמה שחשוב הוא התוצאה.
וכשיגדל ויגלה שבעולם האמיתי אנשים לא תמיד מקבלים פרס על טוב ולא תמיד נענשים על רוע – הוא יתחיל למדוד מוסר לפי רווח.
וזו לא הדרך.
הדרך, הוא אומר, היא ללמד עקרונות. לשוחח. לשקף. להסביר.
לעזור לילדה להבין את הסיבה הפנימית שבגללה משהו נכון – ולא רק את הציפייה החיצונית.
וכמה זה נכון גם כלפי עצמי.
כמה פעמים פעלתי "כדי שיאהבו אותי", "כדי לא לאכזב", "כדי שיחשבו שאני בסדר" –
וכמה כוח יש ברגע שבו אני פועלת כי זה פשוט מדויק לי.
כי אני מרגישה שזה מיישר קו עם מי שאני שואפת להיות.
קאנט מציע ללמד מוסר דרך משלים, פתגמים, סיפורים.
אבל מעל הכול – דרך דוגמה אישית.
לא להטיף. אלא לחיות את מה שאני מאמינה בו.
כי ילדה אולי לא תזכור את כל ההסברים, אבל היא תרגיש אותי.
והיא תלמד – מהלב.
והוא מוסיף עוד דבר חשוב:
עונש מוסרי – אם בכלל – חייב להינתן מתוך שקט, לא מתוך כעס.
כעס מבלבל. הוא מעביר את המסר ש"פגעת בי", במקום "המעשה שלך אינו הולם את מי שאת יכולה להיות".
והמטרה – תמיד – היא לא להשפיל, אלא להזמין לצמיחה.
אז אני שואלת את עצמי שוב ושוב:
איך אני מחנכת לטוב?
האם אני בעצמי בוחרת בו לא רק כשקל?
האם אני אוהבת את הטוב – לא בגלל שהוא משתלם, אלא בגלל שהוא מאיר?
וכשאני נזכרת בזה,
כשהלב שלי בוחר בטוב מתוך חופש, מתוך אמת, מתוך אהבה –
אני יודעת שגם הילדה שבי וגם זו שמולי – מרגישות.
ומרגע כזה – הטוב כבר לא נלמד. הוא פשוט נוכח.
