Skip to content
דף הבית » יצירה, כתיבה והשראה » יקום ומסע פנימי » פרק 2 – גלים נסתרים, שדות ומערבולות🌌

פרק 2 – גלים נסתרים, שדות ומערבולות🌌

    🌌 פרק 2 – גלים נסתרים, שדות ומערבולות

    לפעמים נדמה לי שהלב שלי הוא מעבדה סודית.
    מקום שבו מתרוצצים כוחות, חלקיקים, שדות – חלקם נראים, רובם נסתרים – והכול זז, משתנה, מגיב, נמשך, נדחף.
    אני קוראת על הניסיונות להסביר את כוח המשיכה לאורך הדורות – ומרגישה כאילו מספרים את הסיפור הפנימי שלי.

    אחרי שניוטון עזב אותנו עם שאלה פתוחה – מה באמת מפעיל את כוח המשיכה? – באו אחרים. מדענים, הוגים, פיזיקאים מבריקים.
    כל אחד מהם ניסה לתאר את הבלתי נראה. להלביש שם למנגנון מסתורי שפועל ביקום.
    הם דיברו על חלקיקי "אתר" נעים במערבולות סביב גופים מסיביים – תנועה סוחפת, דינמית, שכביכול יוצרת משיכה.

    אני קוראת על זה ומרגישה – ככה זה גם אצלי.
    לפעמים אני סוחפת, לפעמים נסחפת.
    יש ימים שבהם כל מה שבתוכי נע כמו מערבולת פנימית – סערת רגשות, מחשבות, תהיות, רצונות.
    וכל תנועה פנימית כזו יוצרת כוח שמושך אותי – החוצה או פנימה.

    אחריהם הגיע מייקל פאראדיי. הוא זנח את רעיון ה"אתר" והציע משהו חדש – שדות.
    קווי שדה בלתי נראים שמתחילים בגוף אחד ומושכים או דוחים גוף אחר.
    והוא לא דיבר על דחיפה פיזית. הוא דיבר על מתח שמתקיים, נוכחות שמורגשת, תחום השפעה.
    אני עוצמת עיניים ומבינה: גם אני חיה בתוך שדות כאלה.
    כשאני נכנסת לחדר, אני מרגישה את האנרגיה שבו – עוד לפני שמישהו דיבר.
    כשאני פוגשת אדם, אני מרגישה אם הלב שלו פתוח או סגור – גם בלי לומר מילה.
    אנחנו מרחפות זה בתוך זו, עם קווי שדה בלתי נראים, נוגעים בלי לגעת.

    מקסוול ניסה לקחת את הרעיון הזה עוד צעד – לנסח משוואות. לסדר את הכאוס.
    אבל המספרים לא הסתדרו.
    והוא ויתר, באצילות, באמירה צנועה: "איני מבין כיצד תווך כזה יכול להתקיים".
    אני מחייכת. כמה אני מכירה את זה.
    כמה פעמים ניסיתי להבין את עצמי – עד הפרט האחרון, עד הנוסחה – ורק הלב אמר לי: עצרי.
    לא כל מה שפועל – ניתן להגדיר.
    לא כל מה שפועם – דורש הסבר.

    לפעמים מה שצריך זו לא הבנה, אלא הקשבה.
    להניח לרגע את הצורך לדעת, ולתת לתחושות לגלוש כמו גלים שקטים אל החוף.
    גם הם שדה. גם הם דחף. גם הם כבידה רכה של הנשמה.

    בעולם המדעי ניסו וניסו, ועדיין – הסוד של הכבידה נותר חידתי.
    וגם בתוכי, יש משהו חמקמק.
    אני לא תמיד יודעת מה מפעיל אותי, מה מושך אותי, מה יוצר את המערבולות בלב –
    אבל אני מוכנה להקשיב.
    להתבונן.
    ולחכות לרגע שבו הכול יתארגן, כמו ניסוי שמתגלה לו סדר חדש.
    או כמו שדה אהבה שנפרש – בלי מילים. 💫

    🌌 פרק 2 – גלים נסתרים, שדות ומערבולות
    דילוג לתוכן