גברת מגונדרת פרק שמונה : הכוח שבתודה
במהלך חייה ידעה גברת מגונדרת רגעים רבים של עליות ומורדות. לעיתים קרובות מדי, מחשבותיה נודדות אל אותם רגעים של קושי, של חוסר ושל חלומות שלא מומשו. אבל ככל שהיא מתבגרת, היא מבינה יותר ויותר – המבט שלה על העבר אינו חייב להיות מקור לכאב, אלא דווקא כלי לחיזוק. היא יכולה לבחור להתמקד במה שיש, במה שהצליחה ליצור, בילדיה האהובים, בהישגיה ובעצם קיומה.
בכל ערב, לפני שהיא נשכבת על המיטה ונרדמת, היא עוצרת לרגע. רגע קטן אך משמעותי. איך עבר יומה? איך הרגישה? האם עשתה דבר-מה שמשמח אותה? משהו שממלא אותה בתחושת גאווה או אפילו שביעות רצון פשוטה?
היא מחליטה להקדיש לעצמה תרגיל קטן אך עוצמתי – כתיבת הודיה. היא לוקחת דף ועט, ומדי ערב, ללא יוצא מן הכלל, היא רושמת את כל הדברים שעליהם היא מוקירה תודה באותו יום.
✦ "תודה לילדיי המקסימים ולנכדיי האהובים. אני מוקירה להם תודה בכל יום מחדש על מי שהם, על טוב ליבם, ועל האור שהם מביאים לעולם."
✦ "תודה שקמתי הבוקר, שנשמתי את נשימתי הראשונה ליום נוסף של חיים. תודה."
✦ "תודה למשפחתי היקרה – לאמי האהובה, לאחותי היקרה, לאחייניי האהובים ולמשפחתי המורחבת. תודה על הקשרים, על החום, על השורשים העמוקים."
✦ "תודה לחברותיי היקרות, על השיחות, על ההבנה, על התמיכה. תודה עליכן."
✦ "תודה לכל האנשים שהכניסו אור לחיי – למלאכים שפגשתי בדרכי, לנשמות הטובות שהאירו לי גם ברגעים חשוכים. תודה לכם, אנשי אור, שלום ואהבה."
גברת מגונדרת מחליטה להתחייב לתרגיל הזה למשך שבוע שלם. היא כותבת, גם אם לעיתים חוזרות אותן תודות. אחרי הכול, זה רק מחזק את ההבנה – הדברים החשובים באמת תמיד נשארים שם.
ואז, היא עוצרת לרגע נוסף. היא מחייכת לעצמה מול המראה, חיוך מלא חמלה ואהבה.
"אני מוקירה תודה גם על עצמי. על הדרך שעברתי. על החוכמה שצברתי. על כל הדברים הקטנים המלווים אותי בכל שעה – על הצחוק, על המילים הטובות שאני נותנת ומקבלת, על הרגעים הפשוטים שמרכיבים את חיי. תודה."
היא נושמת עמוק, מניחה את הדף על השידה, שוקעת לתוך הכרית ועוצמת עיניים.
עם הלב מלא באור והכרת תודה, היא נרדמת – ויודעת שמחר, יום חדש של ברכה והזדמנויות מחכה לה.
תמונה אחת עולה בעיני רוחה: היא עומדת בטבע, זרועותיה פתוחות לרווחה. מסביבה נוף ירוק, פרחים פורחים, שקיעה חמימה המטילה אור פסטל רך. האוויר צלול, הלב שלה פתוח, וכל גופה מתמלא בתחושת הודיה עמוקה.
היא מחייכת. היא יודעת. החיים שלה מלאים, והיא מוקירה כל רגע. 💛
