פרק 8: לאהוב ברכות, בלי להחזיק חזק מדי
אני לא מחפשת מושלם.
גם לא את הסיפור ההוליוודי ההוא שכבר מזמן לא מדבר אליי.
אני רוצה קשר שיש בו אמת. נשימה. כבוד. נגיעה מתוך חירות.
ופתאום, בין הדפים העתיקים של חוכמת מצרים, אני מגלה קול גברי עתיק שאומר בדיוק את זה –
בלשון של אז, עם לב של עכשיו:
"אם אתם נבונים ודואגים לביתכם,
אתם חייבים לאהוב את האישה שלכם בדרך הנכונה."
הוא לא כותב "לנהל", לא "לשלוט", אפילו לא "להוביל" – אלא לאהוב.
ולא סתם – אלא בדרך הנכונה.
לא מתוך החזקה, אלא מתוך שמחה. לא מתוך חובה, אלא מתוך נתינה.
"מלאו את בטנה, הניחו לבוש על גבה,
עשו אותה למאושרת כל הזמן שיש לה אתכם."
המילים האלו חודרות לי ללב.
במיוחד המשפט האחרון:
"כל הזמן שיש לה אתכם" – לא רכוש, לא הבטחה, לא נצח מלאכותי.
יש זמן. יש נוכחות. יש מישהו שעכשיו איתך –
והשאלה היא: מה אתה עושה עם זה?
"אין עליכם להכריח אותה לבחור בין הדברים החשובים לה.
הסירו מעליה פיקוח שמגביל אותה."
כמה קדמה יש במשפט שנכתב לפני 4,000 שנה.
כמה רכות ועוצמה יש באהבה שלא מצמצמת אלא מרחיבה.
אהבה שמבינה שעין כועסת לא נובעת מחוסר נאמנות – אלא ממחנק.
"אם יש לה כל מה שהיא קיוותה לקבל,
אם יש לה הכול סביבה – המסירות שלה תזרום."
וזהו. לא סוד, לא קסם, לא שיטות של שליטה או תחבולות.
פשוט לתת לה להיות.
להשקות את השדה שלה – והאהבה תחזור כמו נחל מלא מים חיים.
ואני, בתוך החיים, מבינה יותר ויותר –
אהבה לא נשמרת על ידי שליטה.
ולא נמדדת בימים, בשמות או בסטטוסים.
היא נשמרת כשהלב נשאר פתוח.
כשהעדינות לא נעלמת גם אחרי שנים.
כשהחירות הפנימית נשמרת, גם בתוך זוג.
ולא משנה אם אני בזוגיות עכשיו, או לא.
אני זוכרת את הרגעים הכי יפים –
היו בהם מבט, נשימה משותפת, שקט.
בלי להסביר יותר מדי, בלי לבדוק.
פשוט להיות – אחת ליד אחד – באהבה שלא מתיימרת לשלוט.
אז אני אומרת לעצמי היום:
אם תאהבי – תאהבי ברכות.
אם תיתני – תיתני חופשי.
ואם תהיי בבית אחד עם מישהו – אל תשכחי להניח לו להיות הוא, בדיוק כפי שאת רוצה להיות את.
