רגש יוצר מציאות – על הכוח היצירתי שבי
תמיד חשבתי שהיצירתיות שלי תלויה במוזה. אבל דווקא הרגשות הסוערים – אלה שקשה להכיל – הם שמובילים אותי למעמקי ההשראה. סיפור אישי על מסע רגשי שמגלה עד כמה היכולת ליצור ולברוא מציאות חדשה טמונה בדיוק שם – בתוכי.
תמיד הרגשתי שהכתיבה והיצירה הן מה שמציל אותי. בכל פעם שהחיים מסעירים אותי – בין אם זו סערת כאב, אובדן, געגוע או התרגשות שפורצת מבפנים – אני מוצאת את עצמי מול דף לבן. הדף הזה יודע להכיל הכול, והוא, בניגוד לי לפעמים, לא שופט.
רק לאחרונה הבנתי כמה עמוק הקשר בין **המצב הרגשי שלי לבין העוצמה היצירתית שמבקשת להתבטא**. קראתי מחקר מרתק שחשף בפניי אמת שידעתי בגוף מזמן – היצירה לא נובעת משקט בלבד, אלא דווקא מהסערות הכי גדולות. מהתשוקה, מהפחד, מהמוטיבציה שמבעבעת מתחת לפני השטח.
הפסיכולוג ד"ר סקוט בארי קאופמן הסביר במדויק את מה שאני מרגישה בכל תא בגוף כשאני יוצרת: **זה לא הרגש עצמו שמפעיל אותי – אלא העוצמה שבו.** קלילות מביאה אותי לחלום, להתפזר, לשלב רעיונות… אבל דווקא רגעים של סערה – תשוקה, דחיפות, כאב – מחדדים בי מיקוד, ריכוז, יכולת לדייק רעיון ולהפוך אותו למשהו ממשי.
לאחר מותו של בעלי האהוב, מצאתי את עצמי שוב ושוב נשאבת לעולם פנימי מסובך – מלא ברגשות מנוגדים. עצב וגעגוע לצד תנועה קדימה. כעס שהחיים השתנו לצד הודיה על כל רגע שהיה. הסערה הזו, כך מתברר, היא לא הפרעה ליצירה. היא עצמה הדלק.
החוקרים קראו לזה **"ניגוד רגשי"** – אותו מצב שבו אנחנו חווים רגשות סותרים באותו רגע. הם גילו שזהו מצב אידיאלי שמזמן חשיבה יוצאת דופן. אני מבינה את זה היטב. כשהלב שלי רוטט בין תקווה לייאוש, בין שמחה לאבל, משהו בי נפתח, נשבר – ומשם נובעת היצירה הכי עמוקה ואמיתית שלי.
ומה שעוד הדהים אותי לקרוא במחקר – **היצירתיות לא תלויה ברגש חיובי בלבד.** להפך – רגשות שליליים בעוצמה מסוימת דווקא ממקדים אותי, גורמים לי להתכוונן. לא פעם, כשאני כותבת מתוך כאב, אני מדויקת יותר, עוצמתית יותר. הרגש כמו מייצב אותי בלהבה פנימית.
אבל כדי שזה יקרה, אני נדרשת **להיות פתוחה לרגשות שלי.** לא לברוח מהם. לתת להם מקום. החוקרים גילו שדווקא מי שמוכן להרגיש – לחוות את כל טווח הרגשות – הוא זה שמגלה בתוכו עולמות של יצירתיות שלא ידע על קיומם.
ואני לומדת בדיוק את זה – **להרגיש. להסכים להרגיש. להיכנס פנימה.** לא רק כדי להחלים, אלא כדי ליצור. כדי לגעת. כדי לשנות.
אני ממשיכה לכתוב, לצייר, לחלום. לפעמים זה מתוך קלילות מתוקה – כמו ילד שמשחק. לפעמים זה מתוך דחיפות של נשמה שמבקשת להתבטא, להיחשף, להשאיר חותם.
אבל היום אני כבר יודעת – **הרגש הוא לא מכשול בדרך אל היצירה, הוא השער שלה.**
