שער האהבה – המסע חזרה אל עצמי
יש רגעים שבהם אני עוצרת, מתבוננת על חיי מבחוץ ורואה שהכול בסדר. יש עבודה, יש משפחה, יש שגרה. אבל עמוק בפנים, משהו מרגיש חסר. לא משהו מוחשי, אלא תחושה עמוקה שיש בי הרבה יותר – מתנות שטרם הבאתי לעולם, חלומות שהונחו בצד, פוטנציאל שממתין להתגלות.
ואז, בשקט הזה, עולה השאלה המטרידה: "האם ככה זה תמיד יהיה?"
במשך שנים חיפשתי תשובה, עד שהבנתי שהפער הזה – בין החיים שיש לי לבין החיים שאני משתוקקת אליהם – הוא לא פער של יכולת, אלא של חיבור. חיבור לעצמי, לאמת שלי, לאור שבתוכי.
הפער – קריאה להתעורר
כאשר הפער הזה גדול, החיים מרגישים כמו מרדף אינסופי. אני רודפת אחר משהו, אבל לא בטוחה בדיוק אחר מה. ואז מופיעים הספקות, התסכול, והתחושה שאני רחוקה מעצמי. אבל כשהפער מתחיל להצטמצם – הכול משתנה. כי שם, בתוך הפער הזה, נמצא השער למסע הנשמה שלי.
אנחנו חיים בעולם של ניגודים – בין חומר לרוח, בין רצוי למצוי. ואם הכול היה מושלם ומדויק מהרגע הראשון, איך היינו יכולים לצמוח? איך היינו לומדים?
הפער הוא קריאה להתעורר.
הפער הזה הוא סימן לכך שיש עוד לגלות.
הפער הזה הוא מתנה – לא עונש.
ללמוד לגשר על הפער
זה לא אומר שעליי להיתקע בו או לסבול בגללו. כי ברגע שאני מבינה את הפער, אני יכולה להתחיל לגשר עליו ולצעוד קדימה אל האור שלי.
למדתי שבריחה מהפער או מאבק בו מתישים אותי. אבל כשאני משנה גישה, משהו מופלא קורה:
✨ במקום להתמקד במה שחסר – אני מוקירה תודה על מה שיש.
✨ במקום להיאבק בכאב – אני מבינה שהוא כאן כדי להוביל אותי.
✨ במקום להרגיש רחוקה מעצמי – אני מתקרבת בכל רגע שבו אני בוחרת באהבה.
שער האהבה – הדרך אל עצמי
וזה מה שמביא אותי אל שער האהבה –
💖 האהבה לעצמי
💖 האהבה לחיים
💖 האהבה למסע כולו
ומה גיליתי?
שלא חסר לי כלום.
שאני לא שבורה.
שאני לא אבודה.
שאני פשוט בדרך.
וכל עוד אני צועדת עם לב פתוח, מוקירה תודה ולומדת לאהוב את מה שיש – אני כבר שם.
שער האהבה הוא לא יעד – הוא דרך חיים.
והדרך הזו מתחילה כאן, ברגע הזה.
אז אולי, במקום לשאול "למה אני לא שם עדיין?"
אשאל – "איך אני יכולה לאהוב את הדרך לשם?" ✨
